שאול שלו - הגיבור שלא זכה לעיטור או לצל"ש

שאול שלו נולד בשנת 1940 בישראל. בשנת 1959 התגייס לצה"ל והתנדב לשירות בצנחנים. הוא הוכשר כלוחם בגדוד 890, אך בעקבות פציעה עבר לשרת בשנת 1960 בסיירת שקד. בשנת 1962 הוסמך כקצין חי"ר ובתום הקורס פיקד בשנים 1964-1962 על צוות בסיירת.

בשנים 1967-1964 שהה בלימודים אקדמיים, אך כאשר פרצה מלחמת ששת הימים עזב לזמן קצר את ספסל הלימודים ולחם עם חבריו לסיירת בחזית המצרית. לאחר המלחמה עבר הסבה לשריון ובתום הכשרתו הוצב בחטיבה 14, בה מילא מספר תפקידי פיקוד לאורך מלחמת ההתשה בקו תעלת סואץ. 

בשנים 1968-1967 שימש כסגן מפקד פלוגה בגדוד טנקים 184 ובשנים 1969-1968 היה למפקד פלוגה. בתחילת 1970 שימש לתקופה קצרה כסגן מפקד גדוד 52 ולאחר מכן שימש בשנים 1971-1970 כקצין האג"ם של חטיבה 14. בשנים 1973-1971 שימש כקצין המבצעים של מפקדת גייסות השריון וכחודשיים לפני מלחמת יום הכיפורים קיבל את הפיקוד על גדוד 184. עם הפתיחה באש הוא הוביל את לוחמיו בקרבות הבלימה העקובים מדם בגזרה המרכזית של התעלה, ועלה בידו לחלץ את החיילים ממעוז פורקן שהיה נתון תחת מצור מצרי. 

ב-9 באוקטובר 1973 הוא נהרג בקרב על מתחם טלוויזיה ולאחר מותו הועלה לדרגת סגן אלוף.

בספרו של אהוד מיכלסון "אבירי לב – גדוד 184" מספר קצין המודיעין זאביק ליכטמן על ההכנות שקדמו לפעולת החילוץ: "שלו קבע מי יהיה בצוות החילוץ. הוא אמר: 'אני כן, והסמג"ד לא'. המג"ד לקח את זה כפרויקט אישי שלו. הוא לקח את החילוץ על עצמו כחובה אישית. כשהתעורר ויכוח למה המג"ד צריך לצאת לחילוץ ולא שולחים לכך את אחד הקצינים הזוטרים יותר, אמר שלו: 'זו אחריות  אישית שלי". אזור החילוץ המה כוחות מצריים והיה נתון תחת הפגזה כבדה. הנגמ"שים שנועדו לבצע את החילוץ נפגעו בזה אחר זה והטנק הנוסף שיצא עם שאול נפגע אף הוא. כלי התחבורה היחיד שנותר לביצוע פעולת החילוץ היה הטנק של שאול. הוא המשיך לנוע לבדו תחת אש ולחפש אחר הלוחמים הנצורים. קצין המבצעים אלדד מספר: "במהלך מבצע החילוץ שלו ראיתי את שלו כפי שלא ראיתי אותו קודם לכן וגם אחר כך. הוא היה מלא נחישות, מרוכז ודבק במטרה בצורה מרבית. תגובות הירי והפקודות  שלו היו מושלמות, ללא בלבול או פקפוק . שאול איתר את אנשי מעוז "פורקן" וחילץ את כל שלושים ושלושה הלוחמים מן התופת כשהם תלויים על הטנק שלו, נאחזים בכל בליטה וזיז של מכונת הפלדה, והביאם למקום מבטחים.

 אישית הייתי על רשת הקשר של גדוד 184 ושמעתי את רגעיו האחרונים.

כמה מצער שההמלצה על גבורתו לא הגיע לוועדת הצל"שים בתוך המלחמה.