שנת הנמר, מילי אולינובר, ידיעות ספרים, 2024, 285 עמודים
|
(599) סיפורה של אמא לילד שחלה בסרטן הדם (לוקמיה).
כפי שהגדירה המחברת אני במעגל השלישי של החולים
ונגשתי לספר בציפייה גדולה. את המחברת שמעתי/קראתי בראיון וממנו הבנתי שמטרת הספר לתת
כלי נוח להורים לילדים חולים להבין "מה נפל עליהם" ולצייד אותם בתובנות
וידיעות שיקלו עליהם את התקופה הממושכת העומדת בפניהם.
לצערי התאכזבתי. הספר ממש מנוכר לחוויה של ההורים
ורובו כתוב כמחקר אקדמי אבל ממש לא ספר להורים. הספר מלא ציטטות ומחקרים שממש לא
תורמים להורה הממוצע. המחברת ציינה כי לה ההתעמקות בכל מאמר שקיים בנושא הקלה את
ההתמודדות, אני נוטה להניח שאצל מרבית ההורים זה לא כך.
יש לו מעט קטעים המתארים אירועים נכונים שיכולתי
להזדהות אתם מהכרות אישית אבל בה בעת תהיתי אם הייתי קורא את אותם משפטים ללא ניסיון
אישי האם באמת הייתי מצליח להבין את משמעותם, לדעתי לא.
בהקדמה המאוד מפרגנת של מנהל המערך להמטולוגיה
אונקולוגיה ילדים הוא כותב שהספר יכול לעזור להורים וגם לאנשי הצוות המטפלים בהם.
להערכתי עיקר העזרה מהספר יקבלו אנשי הצוות המטפלים.
עדיין אפשר להפיק מאיסוף המידע הנרחב. אני הייתי
ממליץ לאסוף את פרקי הסיכום של הפרקים השונים, להסיר את כל התוכן המחקרי אקדמי
כולל כשליש מהספר של הערות שוליים, לעבד אותם ולארוז כחוברת להורים. בעיני זו יכולה
להוות עזרה ותמיכה למי שנפלה בחלקם מחלה לאחד מילדיהם ונאלצים להתמודד עם מחלה קשה
אבל עם סיכויי החלמה גבוהים ביותר.
יש לגיטימיות לספר כזה אלא שקהל היעד שלו אינו
ההורים, זו דעתי כמובן.