הפינה של שאול נגר

אתמול קמנו ליום אביב בלב החורף. יצאנו – סב ונכדו – ליער קדימה בלב השרון, פריחה בשיאה וטבע מרהיב.

קריאת שיר היא לא פעם רגע של התרגעות, וזה אשר חסר לנו כל ימות השנה... גיליתי שלשיר יש שתי נשמות ואני חושף כאן את הגילוי.

בגילנו המתקדם יש עדיין סימני חיים וטוב שכך. שנזכה שוב ושוב לקרוא את "רבי יהודה היה נותן בהם סימנים"... בברכה לשנה האזרחית הבעל"ט שאול נ"ב: כל האמור בלשון זכר הוא גם בלשון נקבה

היה סוער לקראת סוף השבוע, גם גשמית וגם במדינה (שבה לא חסרות סערות כול ימות השנה...). אתנחתא איננה רק אחד מטעמי המקרא אלא צורך מחזורי בחיים, והרי לכך נועד גם סוף שבוע

"גל החום הקיצוני שובר שיאים של 83 שנה" (מן העיתונות, 5 בנובמבר 2025). הגשם בושש מאוד וגם הנחליאלי מבשר הגשם מתמהמה. "נַחְלִיאֵלִי בּוֹא כְּבָר אַרְצָה וְגֶשֶׁם רַב הָבֵא אִתְּךָ".

ש שמגיעים לגיל שמנו נשקף מסלול ארוך בעבר, אך בכל מקרה מה שעוד קדימה יקר לאין ערוך. מי שרק מתרפק על העבר מפסיד את העתיד.

חלפו כמעט שנתיים למלחמת הבלתי נגמרת "חרבות ברזל". ארבעים ושמונה חטופים, מרביתם אינם בין החיים, עודם מוחזקים בידי ארגוני הטרור ברצועת עזה כבר יותר מ-700 ימים ולילות. החזרתם צריכה להיות המשימה הראשונה במעלה, וכנראה לא כך הוא. מי ייתן ואלה ישוב...

בבית האחרון בשיר הנודע של ביאליק "אל הציפור" הוא כתב בלא מעט ייאוש: "כְּבָר כָּלוּ הַדְּמָעוֹת, כְּבָר כָּלוּ הַקִּצִּים – / וְלֹא הֵקִיץ הַקֵּץ עַל-יְגוֹנִי," ומה נֹאמַר אנו על החטופים שאין יודע מתי והאם ישובו? עדיין בתקווה,

שוב דיבורים על עסקת חטופים, הישובו בנים לגבולם? כולנו רוצים להתבשר כפי שהתבשר יעקב אבינו בשוב בניו ממצרים: "עוֹד יוֹסֵף חַי". הזמן אוזל וחיוני מאוד להביא את כלל החטופים יחדיו.

מנהיג כמוהו כרועה. רועה צאן מטפל בצאן ומשגיח עליו בשטחי המרעה ובאשר יימצא. תפקיד הרועה הוא למצוא מזון, מים ומחסה לעדר, להגן עליו מפני חיות טרף, פגעי טבע ושודדים, וכן לשמור על אחדותו ושלמותו.‏ המקרא מראה שמנהיגים אחדים בישראל קיבלו את הכשרתם להנהגה...