כוח המשיכה, מישקה בן-דוד, תכלת, 2024, 179 עמודים
בן-דוד יצא בספר שירים חדש. היו כבר שירים משלו שהתפרסמו
בקבצים אחרים אבל עכשיו, הספר כולו שירים.
החלק הראשון "זיכרונות מארץ אהובה,
קינה" הוא החלק הקשה שבספר. המחבר כותב קינה על ארצנו שנפלה וזאת ממקום מושבו
מעבר לים. אילו השיר היה נכתב במקום אחר או בתקופה אחרת הייתי אומר לעצמי שבן האדם
משחק בייאוש והייתי מוסיף שאפילו במצבי ייאוש לא צריך להספיד את המדינה.
אבל אנחנו כאן, בתקופה מהקשות שהיו לנו כעם,
בניהול מחריד של המדינה ולצידו השלכת הנפש מנגד של עשרות אלפי חיילים ברמה היומית.
באחת השבתות התארחנו אצל חברים ובתם הבוגרת הכותבת דוקטורט הצטרפה לשיחה על
"המצב" ואמרה, "טוב ניסינו, אין ברירה אלא להגיד שהציונות הייתה ניסיון
שכשל" (ציטוט מהזיכרון בלבד). האמירה הייתה בהשלמה ועוררה אצלי התנגדות עזה.
אמרתי את שלי אבל באיפוק, היינו אצלם כאורחים אבל למדתי שיש בציבור בארץ ובגילאים
הצעירים יחסית (שלושים פלוס) אנשים אינטליגנטים שחושבים כך! וכל זה היה בהתייחס לחלק
הראשון של ספרו של בן-דוד, קינה.
היה לי קל לנפנף את המילים בשירים כגחמה של משורר
מדוכדך אבל את המילים הללו כתב אותו מחבר שכתב את "הכריש" בשנת 2017 וחזה
כמעט אחת לאחת את הפלישה של החמאס לארץ ואת הרצח המסיבי של תושבי הדרום ע"י
צבא של מחבלים רצחניים.
נותר לי רק לקוות שבן-דוד הצליח פעם אחת בתחזיותיו
ואין בכך ערבות להצלחה שנייה.
השירים עצמם מעבירים את המסר ואני שאינני מבין
גדול בשירה יכול להגיד שהם ברורים ומעוררי חששות.
יש בספר כמה "שירי מרגלים" המתארים סיטואציות
של המרגל הבודד בדרכים, אירועים שניתן לצפות שיקרו, שירים לזוגיות ראשונית ולזוגיות
שהתבססה וגם שירים לערוב היום העסוקים מדרך הטבע בגיל של אחרי שבעים בימים של
סיום. חלקים אלו מעוררי עניין ועדיין החלק הראשון בספר דומיננטי ונשאר בכובדו כאשר
מסתיימת הקריאה.