גיבורי מלחמת העצמאות ראויים להכרה והוקרה

טוב עשה עופר אדרת שנתן מקום של כבוד למייק אמיר בטורו "אחרי מות" (6 במארס 2025). אדרת מתאר את בחירתו של מייק במדינת ישראל ואת תרומתו לה במלחמת העצמאות וגם לאחריה. כמי שחוקר את נושא הגבורה במערכות ישראל כמעט שני עשורים אני רוצה להרחיב מעט את המידע על מייק ועל נושא אותות ההצטיינות בתש"ח שמזכיר אדרת בכתבתו.

שמו של מייק אמיר במלחמת העצמאות היה מייק לנדשוט ודרגתו סגן ראשון. הוא הומלץ לאות הצטיינות על חלקו במבצע חורב כקצין תותחנים ע"י סמג"ד 402 (סרן פרדי בלום) במילים: ""המפקד לנדשוט הראה בפעולה הזאת קור רוח יוצא מן הכלל וכישרון מקצועי למעלה מן הרגיל".

לימים שינה לנדשוט את שמו אבל אישיותו נשארה כפי שהיא ותרומתו לצה"ל ולמדינה המשיכה גם לאחר מלחמת העצמאות.

זו הזדמנות ראויה בעיני לציין את העובדה ההיסטורית שנשכחה והיא שהיו בתום מלחמת העצמאות כאלף ומאתיים חיילים שהיו אמורים לקבל אות הצטיינות רשמי של צה"ל ולא קיבלוהו. אני חוקר את נושא הגבורה במערכות ישראל זמן רב. במהלך המחקר מצאתי שבסיום מלחמת העצמאות מינה הרמטכ"ל ועדה רשמית שתפקידה היה לעבור על אלפי המלצות מפקדים שניתנו על אירועי גבורה במהלך המלחמה הארוכה (שנמשכה כ-18 חודשים) ומתוכם לברור את מעשי הגבורה הנעלים ביותר בשבע רמות של גבורה.  כאשר סיימה הועדה את עבודתה היא מסרה את הדו"ח לרמטכ"ל וגם לבן גוריון שהיה ראש הממשלה ושר הביטחון והיה מעורב עד מאוד בפרטי האירועים. הועדה דיווחה כי הגיעה להחלטה להעניק לאלף ומאתיים לוחמים אות הצטיינות בשבע רמות. בן גוריון הזדעק על הזילות ומנע את ההענקה אף שהמידע כבר פורסם בתקשורת. אם עמדתו של בן גוריון הייתה מתקיימת היום, במלחמת יום הכיפורים היו 5 מקבלי עיטורים ולא 583, ובמלחמת ששת הימים היו 2 מקבלי עיטורים ולא 270. בסופו של דבר הוענקו 12 אותות גיבור ישראל בלבד וכל שאר הלוחמים שהועדה החליטה עליהם לא קיבלו את הראוי להם ונשכחו מההיסטוריה.

מעל חמש עשרה שנים אני נלחם מול גורמים שונים לתקן את העוול הכבד שגרם בן גוריון במניעת הענקת האותות ללוחמים ומנסה ליצור תיקון ע"י כך שאותות ההצטיינות שוועדה רשמית של הצבא קבעה יוענקו ללוחמים ולבני משפחותיהם. פניתי לרמטכ"לים השונים ביניהם בני גנץ, גדי איזנקוט, אביב כוכבי וגם לחברי כנסת שהביעו את התעניינותם. דבר לא קרה וכל הניסיונות שלי לתיקון לא צלחו. העוול הזה שנגרם ללוחמים זועק לשמים, למעלה מרבע מהם נפלו בעת ביצוע מעשה הגבורה, רובם כבר נפטרו אבל יש להם בני משפחה. צה"ל מתנגד נחרצות לדון באירועי העבר, כאלו שהיו גם אחרי מלחמת העצמאות וזאת בניגוד למקובל בעולם בתחום הזה. הצבא המאריקני לא רואה מניעה אלא כבוד להעניק גם בשנים האחרונות אותות גבורה ללוחמים ממלחת קוריאה, וייטנאם ואף ממלחמות קודמות יותר.

אסור לה למדינה לשכוח את אותם הגיבורים, הם חלק נכבד במורשת שלנו כעם וגם אם מאוחר אין להסכים להחלת התיישנות על מעשי גבורה.