דברים לפרשת בהר - בחוקותיי

הרב יונתן זקס מגדיר את פרשת בהר כפרשה הכוללת מספר חוקים שנועדו לתקן את הנטייה של השוק החופשי להחריף בהתמדה את אי השיוון הכלכלי בחברה. העשירים מתעשרים והעניים נעשים עניים יותר. שנת השמיטה יוצרת מנגנון שבו החובות נמחקים, העבדים העבריים משוחררים להיות בני חורין, יבול האדמה מופקר לאיסוף הכל והאדמות חוזרות לבעליהן המקוריים. בתקופה המודרנית עקרונות נעלים אלו לא מיושמים אבל חלקם התקבלו ברוב מדינות העולם כמו הזכות לחירות ומניעת עבדות. בכלכלה המודרנית ההנחה היא שהתחרות החופשית היא הגורמת להפחתת העוני באמצעות צמיחה כלכלית. והכלים המוזכרים בפרשה יוצרים מצב בו חייבת להתקיים מסגרת מוסרית כמו חופש מעבדות, מנוחה אחת לתקופה מהעבודה ועוד.

ישעיה ברלין הפילוסוף וההיסטוריון הראה שלא כל הערכים יכולים להתקיים בצוותא, לדוגמא חופש ושוויון. ככל שהחופש הכלכלי גדל יש פחות שוויון וככל שגדל השיוון קטן החופש. כמו המתח הקיים בין הסוציאליזם לקומוניזם.

לדעת הרב זקס היהדות מחויבת הן לחופש והן לשוויון לדוגמא, לחופש חשיבות גדולה יותר משיווין ברכוש ולכן אובדן קרקע יוצרת הגבלה בחופש. החזרת הקרקע לבעליה תומכת בגישה זו. מערכת החוקים היא בידי הקב"ה ולא בידי האדם (שעלול לנצלה לרעה)  הארץ כולה שייכת לקב"ה ולא לאדם, בני האדם הם "עבדי" שאותם הוצאתי ממצרים מהיות עבדים, והכלכלה עומדת על יסודות מוסריים ועליה להישאר כזו.

אם כך ניתן לראות שהדרך הנכונה שבה בוחר הקב"ה לאדם היא "גם וגם" ולא "או או"...

מסיים הרב זקס ואומר "תכלית היהדות ליצור בלב הישימון האנושי נווה מדבר המוכיח שהחופש וסדר יכולים להתקיים בצוותא חדא, שאפשר לקיים חברת מופת של דאגה לחלשים ועזרה לנזקקים, שתיתכן חברה שבניה ענווים דיים לייחס את הצלחותיהם לאלוהים ואת כישלונותיהם לעצמם...".

בהקשר זה אני רוצה להדגיש את האפשרות ששני ערכים יכולים לדור זה לצד זה אף שלכאורה הם סותרים אחד את משנהו. שמירת המסורת והסדר הקיים מול המציאות המשתנה. לאחרונה העליתי בקשה לבחינת הועד לקיים גם אצלנו בבית הכנסת את המנהג של אמירת הלל ובברכה בערב יום העצמאות. הבאתי את הפסק של הרב גורן בנושא המצדד באמירת ההלל וכי הקמת המדינה היא אכן מקרה מיוחד ולדורות.

אני מניח שגם הרב גורן התבסס על המסורת התלמודית שבה תיקנו הנביאים לישראל לומר הלל "על כל צרה וצרה שלא תבוא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן" (פסחים קיז ע"א). הראיה שגם אחרי הסתלקות הנבואה נקבעו ימי הלל כמו בימי החנוכה.

לא אכנס לפרטי המחלוקת בעניין אמירת "הלל" בערב יום העצמאות. יש רק לדעת שהמתנגדים הקשים ביותר לפסיקתה של הרבנות הראשית בקום המדינה היו הרבנים החרדים שאצלם נס הקמת המדינה אינה בגדר נס, והם אשר המשיכו להיאבק בהחלטת הרבנות הראשית בראשות הרב גורן.

צריך אומץ אישי וציבורי להכריז כי אתה הפוסק ואתה המוסמך לקבוע שאכן הייתה צרה וכי נגאלנו ממנה ועל כן חובה עלינו להגיד הלל. הרב גורן היה ידוע באומץ ליבו וביכולת שלו לקבוע פסקי הלכה שאיש לפניו לא העז להיכנס אליהם, אולי בין היתר כי הרב גורן קיים בחייו את העקרון "גם וגם" שדברנו עליו קודם.

כאשר פנה בן גוריון לרב גורן וביקש ממנו להיות הרב הראשי לצה"ל אמר הרב שהוא מוכן למשימה בתנאי אחד שיישאר גם בתפקידו כחייל. לא רחוק מכאן, ברחוב הרב חן, מצוי "בית קדימה" שבו גובשו בחודש אוגוסט 1947 המלצות ועדת אונסקו"פ להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, על גגו הייתה עמדת ירי כלפי שכונת קטמון הערבית. בעמדה זו שירת הרב גורן כצלף. בימים עסק בתורה וברבנות, ובלילות עמד על משמרתו כחייל.

"נמות ולא נתגייס" אנו שומעים ברחובות עיר בהווה מאנשים חסרי ערכים והכרת הטוב. "נתגייס וגם נלמד ואולי חלילה גם נמות" שמענו בעבר ושומעים בהווה בקול צלול ורם מגיבורי הדור. מי ייתן ודברי האמת האלו יחלחלו למנהיגי הציבור החרדי של היום ויחזרו במוטב למען עם ישראל ותורת ישראל.