מַסְמֵר בְּלִי רֹאשׁ

מַסְמֵר בְּלִי רֹאשׁ

 

"הַיְהִי קֵץ לַחֹשֶךְ? אִם-סוֹף לַמַּהְפֵּכָה?"

כך כתב ביאליק בשירו הנודע "הִרְהוּרֵי לָיְלָה"

 

מַסְמֵר בְּלִי רֹאשׁ נָעוּץ בַּקִּיר,

וְזֹאת נוֹדַע בְּכָל הָעִיר,

קָשֶׁה לִתְלוֹת עָלָיו דְּבַר מָה,

גַּם אִם יְהֵא זֶה בְּדַל אַשְׁמָה.

 

בָּרֹאשׁ נָעוּץ מַסְמֵר בְּלִי רֹאשׁ,

קָשֶׁה לִשְׁלֹף וּלְהַחְלִיף,

הוּא מְמָאֵן מִקִּיר לִפְרֹשׁ

חוֹשֵׁב שֶׁאֵין לוֹ כְּלָל תַּחְלִיף.

 

מַסְמֵר בְּלִי רֹאשׁ נָעוּץ בַּקִּיר,

מַסְמֵר חָלוּד, חֲדַל אִישִׁים,

לְכָל בַּר דַּעַת כְּבָר נָהִיר,

רַק אֶת עַצְמוֹ לֹא מַאֲשִׁים.

 

הַזְּמַן חוֹלֵף וְהוּא נָעוּץ,

גַּם בְּדַל תִּקְוָה קָשֶׁה לִתְלוֹת.

הוּא מְשֻׁכְנָע כִּי הוּא נָחוּץ,

וּלְדִידוֹ רַק מַעֲלוֹת.

 

הָאַחְרָיוּת כְּלָל לֹא נִדְבֶּקֶת

הַלְּכִידוּת כְּבָר מִתְפָּרֶקֶת –

לֹא הֵעִירוּ, לֹא הִתְרִיעוּ,

הַפְּרָטִים כְּלָל לֹא הִגִּיעוּ.

 

חֶלְקַת לָשׁוֹן, אַנְגְּלִית צָחָה

הוּא מְעַרְפֵּל אֶת הַמְּלָאכָה.

מָתַי, מָתַי כְּבָר נִגָּאֵל

וְיִוָּשַׁע עַם יִשְׂרָאֵל.

 

שאול

 

כ"ג בתמוז התשפ"ה

19 ביולי 2025