תרומתם הביטחונית של צאצאי הראש"ז ומשפחת סלומון ליישוב היהודי בארץ ישראל

צאצאי רבי שלמה זלמן צורף אשר נולד ב-1786 והגיע לארץ ב-1811, מונים אלפי צאצאים עם שמות משפחה מגוונים על פי קשרי הנישואין שלאורך הדורות.

שמי עפר דרורי, דור שביעי למשפחת סלומון בארץ,  אני נכדו של מרדכי סלומון מבעלי דפוס סלומון שניהל את הדפוס יחד עם אחיו שלמה. אותו דפוס שהקים סבו הרב יואל משה סלומון. הדפוס שכן ברחוב הרב קוק בירושלים. בילדותי בקרתי הרבה פעמים בדפוס, התלהבתי מכל מכונות הדפוס אשר משכו את הדפים בוואקום למשטח האותיות הצבועות בדיו שחור וגם את מכונת הטבעת האותיות מעופרת ומתנתי מדי פעם הייתה פלטת עופרת דקה עם שמי עליה. לצד הדפוס הייתי מבקר אצל סבי וסבתי מרדכי ומרים סלומון בביתם הסמוך לבית הדפוס ברחוב "החבשים" (רחוב אתיופיה 5 של היום) בירושלים.

התבקשתי לספר מעט על תרומתם הביטחונית של צאצאי המשפחה. במשפחה גדולה שכזו אין אפשרות לדבר על כולם בערב אחד, אתייחס בעיקר לנופלים המוכרים לנו, המונים עד היום 26 נופלים. יש לזכור שהשם סלומון די נפוץ ויש לעשות מחקר מעמיק כדי לדעת בוודאות לשייך נכון אדם, הנושא את השם סלומון למשפחה.

הראשון שבהם הוא כמובן רבי שלמה זלמן צורף סלומון אשר נרצח על ידי ערבים בשנת 1851 בעקבות סכסוך קרקעות שהיה לו אתם בעקבות בניית בית הכנסת רבי יהודה החסיד. אגב הראש"ז מוכר על ידי מדינת ישראל כחלל הראשון של נפגעי פעולות איבה בארץ.

במלחמת העצמאות נפל בן המשפחה סרן עודד חי אשר היה מפקד פלוגת הגדנעים בירושלים, פלוגת יהונתן, בקרב חממה (מצפה כרם) ליד יד ושם של היום. נפילתו ומעשיו זיכו אותו באות הצטיינות בסיום המלחמה "משימה 1" המקביל לציון לשבח של הרמטכ"ל. פלוגת יהונתן שחייליה היו צעירים מאוד עד גיל 17 נלחמה במנזר נוטרדאם (בה נפצע דודי מרדכי דרורי שהיה חייל בפלוגה), בהר ציון, ברמת רחל, בארנונה ובמקומות נוספים. ב-1946 באירופה, עודד חי החליף זהות עם ניצול שואה, יוסף סרוקה, ובכך אפשר לו להגיע לארץ ישראל שהייתה סגורה בפני פליטי השואה. כ-150 יהודים ניצלו בדרך זו ובמשך שנים רבות היו מקיימים קשר ביניהם. עודד נקבר בתחילה בבית הקברות שיח באדר ליד הכנסת של היום וב-1950 הועבר למנוחת עולמים להר הרצל בירושלים.

נופל נוסף מבני המשפחה במלחמת העצמאות היה הרב יצחק אביגדור אורנשטיין בעיר העתיקה עליו נכתב:

"אך חלק גדול מהעדה האשכנזית היה אנטי-ציוני והוועד המקומי של התושבים היה מתנגד חריף לכוחות ההגנה והפריע לפעולותיהם. במצב זה נחלץ הרב אורנשטיין לעזרת ההגנה ושימש בתפקיד מנהל האדמיניסטרציה האזרחית. הרב אורנשטיין ניסה לגשר בין הצדדים והצליח לשכנע חלק מהרבנים שרצו לעזוב את העיר העתיקה, כי עזיבת הרובע פירושו הפקרת הכותל לידי הערבים, על ידי כך הצליח להביא לשיתוף פעולה הולך ומתרחב של התושבים עם ההגנה ולבלימת העזיבה של הרובע. לרב אורנשטיין הייתה גם השפעה על בני הישיבות ורבים מהם הצטרפו למשמר בעמדות המגן ועבודות הביצורים. בהוראת שעה התיר להם הרב אורנשטיין להשתתף בעבודות הביצורים אף בשבת מחמת פיקוח נפש." הרב אורנשטיין זכה לאות "שרות מצוין" המקביל לצל"ש מפקד אוגדה של ימינו.

גם אשתו הרבנית מושקא-ליבא סייעה רבות ללוחמי ההגנה בעיר העתיקה ברובע היהודי, נפצעה קשה מפגז ירדני ונפטרה.

בתם שרה אורנשטיין בת 14 שימשה כקשרית ברובע היהודי וזכתה לאות "שרות מצוין" המקביל לצל"ש מפקד אוגדה של ימינו.

במלחמת העצמאות נהרגו עוד מבני המשפחה:

אליהו אדלר, מלווה שיירות בחטיבת כרמלי, נהרג בסיור הכנה לשיירת יחיעם ב-21 בינואר 1948.

שאול רוטמן, איש הש"י, לוחם בחטיבת כרמלי, נהרג בשיירת יחיעם ב-27 במארס 1948.

יהודה ישראל הריסון, נהרג על משמרתו מפגז במגרש הרוסים.

במלחמת ששת הימים נהרג משה ופני (בעלה של בתיה סלומון בתו של מרדכי סלומון מדפוס סלומון). משה היה לוחם בסיירת שריון, נפל בחניון הדמים מערבית לרפידים, ב-8 ביוני 1967. לפני המלחמה משה ופני היה מנהל בית ספר מוכשר ואהוב ולאחר מותו שונה שמו של בית הספר ל"מורשת משה".

צבי קסטלר, נהרג בקרב עם מחבלים ב-1968 באזור יריחו.

ידין טננבוים, נהרג במלחמת יום הכיפורים כתותחן טנק, מצפון למעוז "מפרקת" ב-7 באוקטובר 1973, הטנק נפגע ללא כושר תנועה וידין והמט"ק שלו המשיכו להילחם. ידין זכה לעיטור המופת לאחר מותו. בכתב העיטור נכתב: "... בחצות נתקע הטנק ליד הסוללה, בדיוק מול הפרצה, שבה אמורים היו השריון והחי"ר המצרים לצלוח. למרות שהטנק היה נטול כושר תנועה, החליט הצוות להישאר בטנק ולהמשיך להילחם בצריח בלבד. כאשר החלו הטנקים של המצרים לחצות את הגשר, השמיד סמל ידין טננבוים ז"ל טנק מצרי וטרקטור, ובקרב בין הטנק שלו לשריון המצרי הצולח - נפגע הטנק וסמל ידין טננבוים ז"ל נהרג. במעשהו זה גילה אומץ-לב ודבקות במשימה למופת". ידין היה חלילן מוכשר בצורה יוצאת דופן, דחה את זכותו לשרת כמוזיקאי מצטיין. ביום 2 בנובמבר 1976 התקיים ב"פסטיבל הול" של לונדון קונצרט מיצירות באך, בביצוע החלילן הנודע ז'אן פייר ראמפל, לזכרו של ידין. האולם היה מלא על גדותיו והדים על מאורע זה הופיעו בעיתונות בארץ ובחו"ל; המלחין ליאונרד ברנשטיין חיבר יצירה לחליל לזכרו של ידין, שם היצירה "חליל;" קטעים מהקלטותיו של ידין מושמעים לעתים קרובות ברדיו ובטלוויזיה. מי שרוצה לשמוע מבחר מיצירותיו הם נמצאים באתר הגבורה תחת האוסף "החליל שלא נדם".

איתמר אורן אורנשטיין, נהרג במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן כלוחם על זחל"ם ב-9 באוקטובר 1973.

ארנון פלאי, מ"פ בשריון בקורס קציני שריון, נפגע בתאונת אימונים ב-1979, נספה בתאונה ב-1982.

ישי נתנאל גרינבאום, נהרג במלחמת חרבות ברזל באוקטובר 2024 בלבנון.

רבים וטובים נוספים מצאצאי המשפחה תרמו לביטחון המדינה ורבים אחרים תרמו בדרכים אחרות למדינה, בכלכלה, בתעשייה, ברפואה, באקדמיה ועוד.

אזכיר אחרון חביב את יאיר פלאי צאצא לרב יואל משה סלומון, היום תא"ל מפקד אוגדת הבשן, היה מפקד גדוד 51 בגולני ומפקד חטיבת גולני. זכה לצל"ש מפקד האוגדה בהיותו מ"פ הפלוגה המסייעת בדצמבר 2007 על שהוביל את חייליו בפגיעה במחבלים בעזה.