ערכיות ולחימה

אין ספק כי יש מקום לביקורת על התנהלות צה"ל ככלי לשיפור רמת הערכיות של הצבא. אולם, כשאני שומע לעיתים תכופות (מדי) את סיסמאות "הכיבוש משחית" והתייחסויות אל צה"ל כאל חבורה של פושעי מלחמה, אני מתמלא תחושות קשות מאד. מדוע מכלילים גם אותי ואת חברי באותה חבורה יחד עם אנשים המבצעים מעשים בלתי מוסריים? האם כל חיילי צה"ל הם פושעי מלחמה? הרי אני דווקא נוטה לזכור מעשים כגון שטיפה וניקיון של בית במלחמת לבנון והשארת פתק התנצלות למשפחה, או עונש לחייל על לקיחת אטב כביסה מבית במהלך פעילות מבצעית. משיחות עם חברים הבנתי שהתחושה הזו משותפת לרבים, התחושה כי הכללות אלו עושות עוול לאנשים רבים ופוגעות ביכולת להתמודד בצורה יעילה עם המעשים הבעייתיים.

קיימות שלוש בעיות מרכזיות בהכללות הגורפות של הארגונים המתארים את פעילותו הבלתי מוסרית של צה"ל.

 

הבעיה הראשונה היא פגיעה ביכולת להתמודד עם העבריינים הספציפיים. טענה הגורסת כי הצבא משנה את החיילים ומביא אותם להתנהגות בלתי מוסרית (כך נכתב בדברי ההסבר באתר "שוברים שתיקה") הינה טענה המסירה את האחריות מהעבריין הבודד. החייל אינו מוצג כאינדיבידואל בעל כוח שיפוט מוסרי אלא כגורם לא אוטונומי המובל על ידי כוחות חזקים ממנו למעשים איומים. אין כאן פנייה לאפיקים כגון הגברת האכיפה, הענישה והחינוך ככלי להתמודד עם הפשעים כפי שמתמודדים עם כל פשיעה בעולם, אלא פנייה לפתרון פוליטי של סיום הכיבוש. על פי גישה זו האינדיבידואל אינו אחראי למעשיו והוא יכול להתחמק מאחריות ולטעון שהכיבוש אשם ולא הוא, וכך למצוא לגיטימציה למעשיו ויכולת להמשיך בהם. האם כשרמת הפשע בחברה מסוימת עולה אנו קובעים כי "החברה משחיתה"? מה הפתרון? להביא לפירוקה? לא, אנו מדברים על הגברת ענישה ואכיפה ועל פעילות חינוכית מסיבית, וכך כדאי לנהוג גם בצה"ל.

נקודה בעייתית שנייה בפעילות הארגונים היא הפגיעה הקשה שהם גורמים למורל הלוחמים ולאמונתם בעצמם. אני זוכר שכשהיינו חוזרים ממבצעים קשים ומסוכנים שהתמודדו עם פעילות טרוריסטית קשה ומסוכנת תוך שמירה על זכויות האדם של אזרחים שאינם מעורבים בטרור, היינו קוראים דברים קשים מאד בעיתונים המכוונים כנגד חיילי צה"ל. בעקבות הקריאה נוצרה אצלנו תחושה חזקה של חוסר אונים. הפגיעה במורל הלוחמים גורמת להם להסתגר בתוך עצמם ולהפחית את החשיבות שהם נותנים לפידבקים חיצוניים. הדבר גורם לחוסר נכונות להיפתח כלפי העולם האזרחי ויצירת בועה סגורה שהיא העולם הצה"לי. כמובן שביקורת היא כלי חשוב והכרחי לשמירה על מוסריות הצבא, אך ביקורת שאינה מציגה כל מורכבות ואינה רואה את החשיבות של הפעילות הצה"לית מוליכה להסתגרות ולניכור של החיילים.

 

בעיה שלישית בהכללות הארגונים והתקשורת היא ההתייחסות המרכזית לסוגיית הכיבוש אל מול סוגיות ביטחוניות אחרות. האם מלחמת לבנון לא העלתה שאלות מוסר והשחתת ערכים לא פחות חמורות מהישיבה בשטחים? האם מלחמות ישראל לדורותיהן לא טמנו בחובן סוגיות של הפרת זכויות אדם במידה לא פחותה מהישיבה בשטחי יהודה ושומרון? באופן אישי, חוויותיי במלחמת לבנון האחרונה והסוגיות ההומניטאריות בהן נתקלתי היו משמעותיות יותר מכל שנות שירותי בצה"ל בשטחים. מדוע לא מדברים על קיום המדינה כקיום משחית?

כל הבעיות הללו מוליכות למסקנה כי העמדה המוצגת על ידי הארגונים היא עמדה שעיקרה הוא פוליטי ולא מוסרי. מדובר בעמדה שעיקרה מכוון כלפי לגיטימיות ישיבת מדינת ישראל בשטחים והרבה פחות כלפי רמת המוסריות של הצבא. עמדה שאינה עוזרת לשפר את ערכיות הצבא אלא מקדמת עמדות פוליטיות.

עניין זה הטריד אותי מאד ושיתפתי בו את חברי. אני מודאג הן מהבעיות הערכיות הקיימות בצה"ל ומהפגיעה במחויבות המוסרית שלנו כעם ששב לארצו ושואף להיות עם סגולה והן מהפגיעה הנגרמת לצה"ל ולמדינה מהתעמולה המציגה אותו ככלי משחית שדורס כל יום זכויות אדם ללא הבחנה. לאחר הרבה מחשבה הגענו לשני אפיקי פעולה שבהם אנו מבקשים לפעול.

 

האפיק הראשון הינו איסוף של סיפורים המציגים מציאות שונה מהסיפורים המוצגים על ידי הגופים שהוזכרו קודם לכן. מדובר על סיפורים המציגים דווקא יחס הומאני וערכי מצד לוחמי צה"ל כלפי האוכלוסייה הפלסטינית (או כל אוכלוסיה אחרת הנמצאת בקונפליקט עם מדינת ישראל). איסוף זה נועד להציג תמונת מציאות מורכבת יותר, ונאמנה יותר למציאות מאשר התמונה העולה מהקולות אותם משמיעים הארגונים אליהם התייחסתי. צה"ל הוא גוף גדול ומורכב ואיסוף הסיפורים נועד להוסיף לדיון הציבורי רובד שנוטים להתעלם ממנו ועל ידי זה ליצור תמונת מציאות מורכבת יותר. אשמח אם תוכלו לשלוח אלי סיפורים מחוויותיכם האישיות בשירות הצבאי או להפנות אלי חברים. הסיפורים יכולים להיות בעילום שם אך אתם מתבקשים לציין לכל הפחות את שם החיל (לא החייל), הדרגה, ואת זמן ואיזור ההתרחשות.
אפיק הפעולה השני הוא שיחות של לוחמים לשעבר עם יחידות ומפקדים צהליים על ערכיות בלחימה. אפיק זה נועד לקדם את ההתנהגות הערכית והמוסרית של הלוחמים תוך מתן דגש על חינוך החיילים והוקעת החיילים הפועלים בצורה בלתי מוסרית. כאמור, בעינינו כמות המחדלים המוסריים המתרחשים בצה"ל נובעת בעיקר בשל בעיות ענישה, אכיפה וחינוך. בכל חברה כשאין ענישה, אכיפה או חינוך מספיקים אנשים בעלי דרגה מוסרית נמוכה יותר פונים לדרכים רעות וכך גם בפעילות צה"ל. התחושה היא כי צה"ל אינו נותן מספיק דגש לחינוך לשירות ערכי במהלך ההכשרות אותן הוא מעביר לחיילים ואנו מקווים כי השיחות שיועברו על ידי הלוחמים יוכלו לקדם את הנושא. השיחות נועדות לטפל הן באספקט החינוכי והן בהיבט האכיפה כאשר קיימת אצלנו תקווה כי "קשר השתיקה" בין הלוחמים יוחלש כשהלוחמים והמפקדים יבינו את הפגיעה הנגרמת לצה"ל, למדינה ולכל אחד מאיתנו, הן מבחינה מוסרית והן מבחינה פרגמאטית, בעקבות מעשים של לוחמים מסוימים. העניין כמובן תלוי בכך שהצבא יאפשר את קיום השיחות ומגעים עם הצבא בנושא עתידים להתקיים בקרוב.

 

אנשים המעוניינים לקחת חלק בפרויקט מתבקשים לשלוח אלי דוא"ל (רק אנשים ששירתו בעברם כחיילים קרביים).
תגובות, סיפורים, ביקורות וכל מה שעולה על דעתכם אתם מוזמנים לשלוח ל- yahli23@hotmail.com
יהלי שרשבסקי