הלקחים של אשכנזי
פישמן כותב בשם אשכנזי כי בחירת המפקדים חשובה בעיניו כלקח ממלחמת יום הכיפורים שבה הוכח שהדרג הטקטי של מ"פ, מג"ד ומח"ט הם שקובעים את תוצאות המלחמה * לצד אומץ הלב עמדו לרשותם של המפקדים הטקטיים של הצבא חיילים מאומנים, ומפקדים זוטרים שידעו את המלאכה.
אלכס פישמן כותב (החילוץ על פי אשכנזי, ידיעות אחרונות, 11.7.08) מהם שלושת הלקחים שהרמטכ"ל אשכנזי בחר להתמקד בהם לאחר מלחמת לבנון השנייה. הראשון התמודדות עם משבר האמון של החברה מול הצבא, של המילואימניקים מול מפקדי הקבע והאמון של הצבא בעצמו. השני, סתימת פערים מקצועיים והשלישי בחירת המפקדים הראויים.
טוב עשה אשכנזי שביטל את התורות "החדשות" של קודמו בתפקיד חלוץ שגם נכשלו באופן מעשי במלחמה וגם יצרו מצגת שווא על היכולת להכריע מערכה ללא כיבוש שטח. אני מעוניין להתייחס לשני הלקחים האחרונים היות ולדעתי הטיפול בלקח הראשון יעשה מאליו אם השניים האחרונים יטופלו כראוי.
פישמן כותב בשם אשכנזי כי בחירת המפקדים חשובה בעיניו כלקח ממלחמת יום הכיפורים שבה הוכח שהדרג הטקטי של מ"פ, מג"ד ומח"ט הם שקובעים את תוצאות המלחמה והם שתיקנו על בשרם את הטעויות של הפיקוד העליון. עוד אומר פישמן שבעיני אשכנזי מה שקובע זה לא הקורס הנוסף אלא התאמת האדם לתפקיד. אז נכון שמי שהוביל וניצח במלחמת יום הכיפורים היו דרג המ"פ, מג"ד ומח"ט אבל לצד אומץ הלב והנחישות עמדו לרשותם של המפקדים הטקטיים של הצבא חיילים מאומנים, ומפקדים זוטרים שידעו את המלאכה. לא היו בנמצא במלחמת יום הכיפורים חיילים שאינם מאומנים, טנקיסטים שלא הכירו את הטנק שלהם עד הבורג האחרון, טנקיסטים שלא השתתפו בכמה אימוני גדוד ופלוגה ובתרגיל חטיבתי אחד אם לא יותר. לא היו בנמצא לוחמי חי"ר שלא עברו מסלול הכשרה של אימונים במשך 14 חודש. חיילים וותיקים שהיו בצבא בעת פרוץ המלחמה הספיקו לבצע תקופת קוו של תעסוקה מבצעית של שלושה חודשים שלאחריה תקופת אימון במשך זמן דומה. זה היה צבא מאומן שחייליו בצעו קורסים רבים ואימונים ממושכים.
כאשר הצבא מאומן, רוח החיילים גבוהה, האמון שלהם במפקדיהם גבוה והדבר מקרין גם בתוך המערכת הצבאית פנימה וגם כלפי חוץ. אמון העם בחייליו גבוה ובסקרים שונים נמצא אמון האזרחים בצה"ל בדרגה הגבוהה ביותר מבין מוסדות השלטון. אין ספק שאמון זה התערער כתוצאה מהמלחמה אבל הוא ניתן לתיקון. בסופו של דבר אין לנו צה"ל שני.
ואחזור על עצמי פעם נוספת, אמון בצבא, מקצועיות בלחימה וניצחון בקרב ניתנים להשגה רק באמצעות אימונים רבים. החייל הסדיר צריך להשקיע את שנתו הראשונה בצבא להכשרה ומיתרת השנתיים עליו להתאמן לפחות שנה במחזורים, זהו פרק הזמן המינימאלי שבו ניתן לדעתי להכשיר לוחמים מאומנים ומקצועיים. בצבא המילואים יש להגיע לאימון של לפחות שבועיים בשנה נטו ולפחות עוד מפגש גיבושי אחד בשנה למניעת חלודה, זו יכולה להיות גם תעסוקה מבצעית, פחות מזה לא יביא את צה"ל למקום שכולנו היינו רוצים שיהיה, צבא מאומן, מקצועי וחדור בטחון עצמי.