בושה באוניברסיטת חיפה – האומנם ?

בושה באוניברסיטת חיפה – האומנם ?

לפני יומיים קבלתי מאדם קרוב דוא"ל שהגיע אליו כאחד ממכתבי השרשרת הנפוצים באינטרנט. כותרת הדו"אל הייתה: "התעוררו, האדישות בעוכרינו-בושה באונ' חיפה", על המכתב הייתה חתומה סטודנטית בשם מיכל מנין. בדוא"ל תואר אירוע שמחה שחגגו סטודנטים ערביים לרגל שחררו של המחבל קונטאר שלווה בחלוקת סוכריות ועוד. בנוסף נמסר שהאישור לאירוע השמחה ניתן ע"י דיקן האוניברסיטה.

ראשית עלי לציין שלא  הייתי במקום אבל הדברים הכעיסו אותי כפי שהכעיסו מן הסתם את מרבית הקוראים של המכתב. אבל דווקא בגלל עוצמתם חשבתי שראוי לבדוק מעט את הדברים. אינני שוטר או חוקר אבל בירור פשוט וישר אני מסוגל לעשות. ראשית צלצלתי לטלפון של מיכל שאותה פרסמה במכתב. השארתי בו הודעה ובקשה שתחזור אלי (זה טרם קרה). לאחר מכן פניתי לדיקן האוניברסיטה.

ממשרד הדיקן קבלתי תשובה בע"פ במקום הסותרת מכל וכל את הדברים שנכתבו בדוא"ל, בקשתי גם התייחסות כתובה והיא לא בוששה לבוא. הדיקן, פרופ' יואב לביא כתב לי מכתב מפורט המתאר את האירועים מהם עולה כי האירוע המדובר היה בחירות מתוכננות מראש לאחד מארגוני הסטודנטים הערביים ונקבע זמן רב מראש. גם חלוקת הבלונים והממתקים הייתה בהקשר זה. לא היו במקום תמונות של קונטאר ובקשתו של הדיקן לנוכח האירועים הקשורים להחזרת גופות חיילנו כובדה באופן מיידי. אני נוטה להתרשם שאלה הן העובדות.

מהאירוע עולה כי כלי התקשורת ברובם נטו לאמץ את גישת  המוחים מבלי לבדוק את העובדות. עוד עולה כי הציבור בארץ היה מוכשר היטב לקבל ידיעה שעיקרה חגיגות של ערבים ישראלים על שחרורו של מחבל רוצח. אפשרות זו לכשעצמה צריכה להדיר שינה ממנהיגי המדינה היות והיא נתמכת לא רק במחשבות ודעות של אזרחים אלא גם במעשים של חברי כנסת ערבים ישראלים וללא תגובה ראויה.

המוסדות האקדמיים בארץ גאים על החופש האקדמי בהם גם במקרים בהם הביטוי אינו קשור כלל ועניין לנושאי אקדמיה. התחושה של סטודנטים יהודים במוסדות אקדמיים מעורבים היא לעתים קשה , פרסומים כאלה התייחסו גם לאוניברסיטה העברית בירושלים וגם למוסדות נוספים. לכאורה, מנצלים הסטודנטים הערבים את החופש הקיים בקמפוסים כדי לפגוע במוסדות המדינה או בחבריהם היהודים וזאת בשם החופש הקדמי.

טוב וראוי היה לדעתי עם המוסדות האקדמאים בארץ היו מקפידים לאפשר חופש אקדמי בכל הקשור לתכנים אקדמיים וישמרו מכל משמר על הכנסת תכנים אנטי-ציוניים לחציריהם. מניסיון העבר אי שמירה על כללים אלה יוצרת מתחים מיותרים ומלבה שנאת חינם. הלגיטימיות להפגנות פוליטיות באוניברסיטאות מכה כבומרנג גם במוסדות עצמם.

אני מצרף את תגובתו של פרופ' יואב לביא וממליץ לכולנו להיות זהירים בגיבוש עמדתנו בכל הקשור למידע הנמסר לנו באמצעי התקשורת על אחת כמה במכתבי שרשרת למיניהם.

_________________________________________________

מכתבו של הדיקן

עופר שלום

אני מודה לך על פנייתך לקבל תגובה למכתבה של מיכל מנין המתגלגל ברשת ומופץ לכל עבר. אני מודה במיוחד על האפשרות להעמיד דברים על דיוקם, מה שלא עשו מרבית העיתונאים ובוודאי לא אלה המעבירים את מכתבה במכתבי שרשרת.
בתוקף תפקידי כדיקן הסטודנטים הייתי מעורב בעניין שעליו כותבת מיכל. צר לי שכסטודנטית היא מפיצה לכל העולם ואשתו מסכת של שקרים, או חצאי אמיתות, או עיוותים של המציאות, או קישור דמגוגי בין עובדות שאין קשר ביניהן, באופן היוצר אסוציאציה זדונית.
 
העובדות הן:
ביום שבו בוצעה עסקת חילופי השבויים התקיימו בחירות של ועד הסטודנטים הערבים בקמפוס. בחירות כאלה מתקיימות כל שנה. הן מתקיימות - ואנו חייבים לאפשר אותן ולסייע בקיומן - על-פי חוק זכויות הסטודנט. זה חוק מדינה.
מועד הבחירות נקבע זמן רב לפני השלמת העסקה, לפני שנקבע מועד חילופי השבויים, לפני שאושש החשש שאודי ואלדד ז"ל אינם בין החיים. לא הייתה אפשרות לשנות את המועד הן בשל ההערכות הרבה הכרוכה בכך והן מפאת סיום הסמסטר.
בשעות הבוקר, כמה מן התאים המשתתפים בבחירות חילקו ממתקים בכניסה לאחד הבניינים כאקט תעמולתי, כדרך למשוך מצביעים. זה נעשה עוד לפני החזרת הגופות. משהתבררה האמת המרה, ולנוכח רגישות המצב, פניתי מוקדם ככל שיכולתי לראשי התאים וביקשתי את התחשבותם ברגשות הקשים של סטודנטים אחרים. הם נענו לכך מיידית, ללא היסוס, ודאגו להפסיק חלוקת הסוכריות למצביעים.
מיכל וחבריה בתא "התקווה" הפיצו שמועות שמחלקים תמונות של סמיר קונטאר ושסטודנטים ערבים הולכים עם חולצות שעליהן תדפיס של קונטאר. כל זה לא היה ולא נברא. הופצו גם תמונות מסוג זה שצורפו למייל שלך כ"הוכחה". באף אחת מהן לא נראית תמונה של קונטאר. רואים חלוקת מזון (פיתות עם זעתר) לפעילי הקלפיות ופעילי התאים (כפי שמתקיים בכל בחירות, במדינה או באגודת הסטודנטים), ובתמונה אחת - את חלוקת הממתקים שהייתה בשעות הבוקר. אין גם כל אישוש לטענה שהסטודנטים גילו שמחה על שחרור קונטאר או שמחה על גופות החללים. רובם הגדול אף לא ידעו על כך. הם היו עסוקים בבחירות ובמאבקים פנימיים בין התאים (בין חלק מהם שוררת איבה גדולה יותר מזו שהם מגלים כלפי צה"ל).
ודרך אגב, באותו יום ממש התקיים יום הסטודנט בטכניון, שהוצג באתר שלהם כפסטיבל, אף כי אחד החללים ואלמנתו היו סטודנטים בטכניון. אף אחד לא טען שבטכניון חוגגים את שחרור קונטאר, וזה גם לא זכה לתהודה כזאת (אף כי הוזכר בעיתונים).
בסופו של דבר, אנו - כמו כל המוסדות להשכלה גבוהה - מחויבים לחוק זכויות הסטודנט, כולל חופש ההתארגנות וחופש הביטוי, כל זמן שאינם פוגעים בחוקי המדינה. זו מלאכה עדינה, הדורשת איזון עדין בין דעות פוליטיות שונות, במיוחד במצבי מתח מדיני ופוליטי. חבל שקבוצה קטנה נוהגת בחוסר אחריות ובהכפשה זדונית לשמה 

בברכה,
 
פרופ' יואב לביא
דיקן הסטודנטים