אקדמיה ≠ (לא שווה) פוליטיקה

לאחרונה נחשפנו למספר מקרים בהם אנשי סגל באוניברסיטאות ומכללות מערבים את דעתם האישית עם היותם מורים ומשפיעים בצורה לא ראויה על מסגרת הלימוד ועל הסטודנטים שלהם.

החופש האקדמי שבשבחו מדברים אותם אנשי סגל ניתן לפרשנות גם הפוכה. החופש של סטודנט ללמוד בחופש בלי הפרעה ובלי לחץ הקשור לדעתו הפוליטית של המרצה או המתרגל שלו.

במכללת ספיר החליט מורה כי אינו יכול ללמד בכתה בה יושב סטודנט שחזר ממילואים עם מדים והורה לו לצאת מהכיתה. עוד התברר כי אותו מרצה  התקשה ללמד במועד אחר כאשר  על אחד מתיקי הסטודנטים הייתה מדבקה של דגל ישראל. ראה: מכתב גלוי לפרופ' צחור ממכללת ספיר בנגב.

באוניברסיטת באר שבע הורה מתרגל בשם יקים סילברמן לסטודנט לצאת מהכיתה היות ולבש מדים, בדומה לעמיתו המלומד במכללת ספיר. יקים גם מציג עצמו בכרטיס הביקור שלו ברשת linkedin כמורה באוניברסיטת בן-גוריון הנמצאת בטריטוריה פלסטינאית. האם לפרנסי אוניברסיטת בן גוריון אין מה להגיד בעניין ? או גם זהו חלק מהחופש האקדמי ?

מקרה דומה פורסם שקרה עם סטודנט באוניברסיטת תל-אביב לפני מספר חודשים.

האם אנו נמצאים בתקופה בה מרצים מגלים בורות מדהימה לגבי אורחות החיים של סטודנטים במדינה ? האם סטודנטים במדינה המגנים עלינו במהלך שרותם הצבאי ראויים להתנכלות מצד מרצים ?

לטעמי החופש האקדמי צריך להתקיים בכל הקשור לתכנים האקדמיים הנלמדים ולהם בלבד. אין לערב כלל פוליטיקה ואקדמיה. על אחת כמה, אין לערב את דעתו והשקפת עולמו של מרצה לזו של תלמידיו. יואילו המרצים וישמרו את דעתם המלומדת (והמלומדת פחות...) לעצמם ויתרכזו בהעברת החומר לתלמידיהם, בסיוע לתלמידיהם להשלים חומרים בגלל היעדרות מוצדקת (לדוגמא כתוצאה ממילואים) ובחינוך למחקר איכותי לדור הבא של המרצים שיצא מסטודנטים אלה.

הצעתי לרשויות לקבוע כללים ברורים למוסדות האקדמיים בארץ. כל האוניברסיטאות וגם מרבית המכללות הן גופים נתמכים וככאלה הם מחויבים בשמירה על כללים מסוימים. ראוי שאחד מן הכללים יכלול  הימנעות ברורה וחד משמעית מהשמעת דעה פוליטית או דעה אישית של מרצה במהלך שיעורים פומביים שאינה קשורה לתוכנים הנלמדים, ובודאי איסור מוחלט לנקיטת מעשה כזה או אחר שיש בו משום פגיעה בציבור הסטודנטים. הדבר נכון שבעתיים לגבי ציבור סטודנטים הנאמן לחוקי המדינה והמשרת אותה.