סוף סוף זה קרה – אולמרט התפטר

היום בערב הגיש אולמרט את התפטרותו לפרס ובכך ניתן אקורד הסיום לכהונתו. חבל שההתפטרות קרתה עכשיו ולא מיד לאחר מלחמת לבנון השנייה – העיתוי הראוי להתפטרות, אבל כמאמר הפתגם, מוטב מאוחר מאשר אף פעם.

ההיגיון והצדק הציבורי חייב את התפטרותו יחד עם שני שותפיו למחדלי מלחמת לבנון השנייה. גם הרמטכ"ל חלוץ החזיק בקרנות המזבח ולא מיהר להתפטר וגם עמיר פרץ לא מיהר לקחת אחריות אבל נראה שמכולם אולמרט דחה את עניין לקיחת האחריות בצורה הבוטה ביותר.

למען הסר ספק, אני סבור שהחלטה על היציאה למלחמה או לייתר דיוק ההחלטה על תגובה צבאית קשה מיד לאחר החטיפה נכונה בעיני. ניהול המלחמה וההחלטות שהתקבלו בה הן הכושלות. וועדת וינוגרד אמרה את דברה ומצאה שאולמרט נכשל, אבל הוועדה משום מה לא קבעה שעליו להתפטר ובתאריך נתון ואין כמו פוליטיקאי כאולמרט שיודע לקרוא את השורות הנוחות לו.

מה הפרשה הזו אומרת על הציבור בישראל? העם מוכן לקבל בריחה מאחריות ולתת אורך נשימה למנהיגים האחראים אישית לניהול מלחמה כושלת. הציבור לא מוכן לקבל חשדות אישיים בענייני כספים. הציבור הוא בבואה של המערכת המשפטית וזו האחרונה אינה מתערבת אלא בדברים שיש בהם סטייה ברורה מסעיף נתון בחוק נתון. היעלמותה של הבושה במערכת הציבורית בישראל היא אבות החטא והיא היוצרת את ההידרדרות הנמשכת ברמתם של נבחרי הציבור ובדרך התנהלותם. כל עוד לא עברת על החוק הכול תקין ומותר.

בושה לכולנו שראש הממשלה מתפטר בגלל חשד לקבלת כספים (איני מכיר את המילים המכובסות של המשפטנים לתאר את קבלת המזומנים במעטפות) ולא בגלל ניהול כושל של מלחמה הכולל אחריות למותם של כ- 140 חיילים והפקרתם של מאות אלפי אזרחים לירי של האויב.