הגיון הפוך בצבא - לא ראוי ולא מטיב

על פי נתוני משרד האוצר שמתפרסמים בחוברת הצעת התקציב 2009 עולה כי משכורתו של סגן בקבע בחודש ינואר השנה הייתה 5152 ₪ וכי משכורת זו עלתה בארבע עשרה השנים האחרונות ב- 16.3% לעומת העלייה בשכר הממוצע במשק באותה תקופה ב-26.8%. עוד עולה מן הנתונים כי בתקופה זו משכורתו של תת-אלוף עלתה ב-83.9% ומשכורו של אלוף עלתה ב-94.1% (דה מרקר 13.11.08).

הנתונים מצביעים על שתי בעיות מרכזיות. האחת התייחסות בעייתית של הצבא לקצינים בדרגות סגן-סרן שהן דרגות הקבע הראשונות ומהם מקווה הצבא למשוך את כוח האדם האיכותי פיקודי שלו לשנים הבאות. דרגות אלה בקבע הן של סמ"פים ומפ"ים. הם הגורם המוביל בפיקוד הזוטר ובלעדיהם הצבא לא יוכל להלחם. דווקא בדרגות אלה הצבא "חסכן" ולא רק שאינו דואג לעליות שכר ריאליות לפחות כמו בכלל המשק אלא אף בוחר להעניק עלייה של כמעט פי 6 לדרגות השכר הגבוהות שלו. קצינים בדרגות סא"ל ומעלה הן בדרך כלל קצינים שבחרו בצבא הקבע כאורח חיים, הם זכאים למשכורת הגונה וראויה אבל הם חלק מן הצבא וקשרו את עתידם בו. דווקא הקצינים הזוטרים הם המתלבטים ודווקא בהם פוגע הצבא בעליית שכר נמוכה משמעותית משאר קציניו.

הבעיה השנייה היא בגובה השכר עצמו. בדרג של סמ"פים ומ"פים מוטלת אחריות כבדה ביותר על כתפי המפקדים, המפקדים הקרביים שבהם אחראים לחיי אדם, עבודתם קשה ללא כל השוואה לשוק האזרחי, אצל רובם זו עבודה ללא חופשות סבירות והאחריות שוחקת. דווקא אלה היו צריכים לקבל משכורת הולמת גם בקנה מידה של המשכורת הממוצעת במשק ולא פחות ממנה משמעותית. צריך לזכור שעבודתו של קצין קרבי בדרגים אלה היא עבודה של שתיים ושלוש משמרות ברצף ולו רק בגלל היקף שעות העבודה הם ראויים לשכר הולם. גם היותם של הקצינים צעירים בגיל לא צריכה לפעול לרעתם, הם צריכים לדעת ולהרגיש שהם הנבחרת שהצבא והחברה בחרו לתגמל.

הצבא מנהל את תקציבו באורך עצמאי כמעט לחלוטין בשונה מיתר משרדי הממשלה. הצבא צריך לדאוג לתיקון המעוות ולהעדיף את קציניו הזוטרים הקרביים בגובה עליית השכר על פני שאר משרתיו. יצירת הפרדה ברורה יותר בין הקצינים הקרביים לקצינים האחרים יכולה לסייע גם היא בעניין התקציבי וגם בעניין התדמיתי.