העדפת יוצאי 8200 – משבר ערכי

עידו סלומון בכתבתו "חבר מביא חייל" (דה מרקר 26.12.08) מספר על אחוות יוצאי יחידה 8200. חברות היא ערך ראוי אבל יישומה ע"י בכירים במשק בהקשר זה בעייתית מעט. כפי הנראה אנשי יחידה 8200 הם מוכשרים ויכולתם השכלית טובה אבל לצד זה אין לשכוח כי זו יחידה עורפית. יש חשיבות לתרומתם בצבא אבל היא נופלת לאין ערוך מתרומתם של החיילים הקרביים. נכון, לא כל אחד יוכל להיות חייל קרבי אבל הצבא קיים בראש ובראשונה ככוח קרבי וכל השאר הם מסייעים לו בהשגת מטרותיו הקרביות.

בעולם בו אנו חיים ערך התרומה למדינה מעט נשחק והתרומה העצמית מקבלת עדיפות לא ראויה. יש אנשים הרואים בשרות הצבאי דרך להרוויח כישורים ומקצוע לחיים האזרחיים ויש הרואים בשרות הצבאי תקופה של תרומה נטו למדינה ובטחונה, האחרונים בוחרים בשרות קרבי.

הערכת החברה ללוחמים צריכה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות, בין היתר בהעדפה בעבודה לאחר השחרור. כאשר מנכ"ל דפי זהב, ניר למפרט מצהיר מעל דפי העיתון דה מרקר כי הוא מגלה העדפה למועמד לעבודה בשל שרותו ב 8200 הוא יוצר בעיה הן ערכית והן ציבורית. הייתי מצפה שמועמד יוצא גולני או שריון יקבל העדפה על מועמד יוצא 8200. שיטת חבר מביא חבר הנותנת העדפה ליוצאי יחידות עורפיות וג'ובניקים הם פסולה ובפירוש אינה ערכית.

הכתב עידו סלומון כותב כי הרצוג, בראל ובוכריס יוצאי 8200 גאים לספר איך הם דאגו כל העת לקדם את "אחיהם לנשק" – ראוי היה לכתוב "אחיהם לעבודה", "אחים לנשק ב 8200" ??? מופרז מילולית וגם מנותק מהמציאות.