אנטישמיות גואה והזדמנות בצידה
שלשום קבלנו טלפון בביתנו מחברים המתגוררים בבלגיה.
התברר כי הורי חברינו שגם הם מתגוררים בבלגיה צלצלו אליהם ובקשו בכל לשון של בקשה שיארזו את חפציהם ויעלו לארץ. מסתבר שגל האנטישמיות הגואה עכשיו באירופה הזכיר לאבי המשפחה את האווירה בשנת 1939 ערב עליית הנאצים לשלטון. תחושה קשה שלא חווה דוגמתה מאז מלחמת העולם השנייה. החברים מכינים את עלייתם לארץ כבר זמן מה אבל כנראה שעד שלא תגיע הדחיפה האחרונה יהיו מספיק סיבות טובות ואמיתיות להשהות את העלייה. מבצע "עופרת יצוקה" נתן דחיפה חזקה לארגונים באירופה תומכי האסלאם לתקוף את ישראל ואת היהודים החיים בקרבתם. זה הזמן לשינוי.
מדינת ישראל העסוקה כעת בלחימה צריכה לפנות משאבי עלייה וקליטה ולייצר בעצמה גל של עלייה. דווקא עכשיו בגלל גילויי האנטישמיות יכולה ישראל להושיט יד לבני עמה ולסייע להם בעלייה ארצה. לפני כעשור ויותר חווינו גל עלייה מרוסיה וזו הזדמנות טובה להאיר פנים לעלייה מאירופה, מהארצות המבוססות, לא עליה של מצוקה כלכלית אלא עלייה של מצוקה אידיאולוגית. לעתים מי שיושב על סיר הבשר אינו רואה את האש המאכלת אותו מלמטה.
האנטישמיות והרצון להצלה מחד וצורכי המדינה בפיתוח מאידך יכולים להוות מנוף להבאת מאות אלפים מאירופה לארץ לתועלתם, לרווחתם ולפיתוחה של המדינה.
הכתובת כתובה על הקיר, האם נמשיך להתמהמה ?