הכישרון למסמס כל הישג

ושוב אנחנו באותו מסלול. החמאס יורה ואנו מחפשים תירוצים. "זה לא החמאס, זה ארגון קטן ולא קשור", "אלו מחבלי חמאס שלא שמעו על הפסקת האש", "בשביל רקטה אחת נפתח במלחמה?" וככה עוד ועוד תירוצים המחזירים אותנו לימים שלפני "עופרת יצוקה", לימים שלפני מלחמת לבנון השנייה. כאילו לא היה דבר וכאילו לא למדנו דבר.

ב-31 לינואר 2009 נורתה רקטה שנפלה מדרום לאשקלון

ב-1 לפברואר נפלו בשטחנו 4 רקטות קסאם ו-14 פצצות מרגמה

ב-2 לפברואר נפלו בשטחנו 10 פצצות מרגמה במשך היום.

שוב פצועים, שוב נפגעי חרדה, שוב "צבע אדום" המבריח את התושבים למקלטים. נכון היו כמה תגובות "נקודתיות" ומידתיות. שלשום הפציץ חיל האוויר כמה מנהרות ותחנת משטרה נטושה. וכמובן הסיוע ההומאניטארי המשיך בדרכו מישראל לתוך שטח הרצועה וביקורי המשפחות הפלסטינאיות המשיכו וגם נציגי הצלב האדום הורשו לבקר את האסירים הפלסטינאים בבתי סוהר בארץ. וכן, גם גלעד שליט המשיך לחיות במחשכים, ללא סימן חיים וללא ביקור של הצלב האדום. הוא שאמרנו עולם כמנהגו נוהג.

ראש הממשלה מזמן שכח את תפקידו ושר הביטחון לדברי ראש הממשלה לא ממלא את הוראות הקבינט, שרת החוץ כשאר שרי ישראל עסוקה במסע הבחירות. בימים ההם אין מלך בישראל.

אחרי מלחמת לבנון השנייה הטיעון היה שצה"ל לא סיפק את "הסחורה". אחרי מבצע "עופרת יצוקה" צה"ל סיפק את הסחורה ובגדול אבל חבורת האנשים המכונה "מנהיגים" אינה מספקת את "הסחורה" וככה לאחר שלושה שבועות של לחימה הישגי המלחמה מתמסמסים. בפעם הבאה "נכה מכה קשה וחמורה"....

ובאותו נושא:
בהעדר תגובה, מאשר יגורנו בא לנו
עת המבחן הגיעה