האומנם צדק שמיר בהבלגתו על ירי הטילים מעיראק במלחמת המפרץ?

בעיתון ידיעות אחרונות (10.4.09) דירגו אנשי אקדמיה את ראשי הממשלה בישראל עפ"י קריטריונים שונים. השבוע (ידיעות אחרונות, מוסף של שבת 17.4.09) נמסרו תגובות של בני משפחה ומקורבים לדירוג. יוסי אחימאיר ששימש כראש לשכתו של שמיר בשנים 1988-1992 מסר את תגובתו לדירוג של שמיר והתייחס לתפקודו של שמיר בעת מלחמת המפרץ. לטענת אחימאיר שמיר הוכיח קור רוח במלחמה זו בכך שנימנע מתגובה ישראלית על ירי הטילים מעיראק ובסיום תגובתו טען: "בסופו של יום הוכח (שמיר) שצדק". קיימת מחלוקת על תפקודו של שמיר (לדעת המומחים ציונו הכולל 6.2) אבל לדעתי אם יש משגה כבד שעשה שמיר הוא בהחלטתו להימנע מתגובה.

מלחמת המפרץ (1991) הייתה המלחמה הראשונה בה מדינה ערבית ירתה על העורף הישראלי ולא נענתה בתגובה. רק במיעוט מקרים תקפו מדינות ערב את העורף ותמיד נענו בתגובה קשה. ירי הטילים העיראקי היה סמלי מבחינתן של מדינות ערב. לראשונה העזה מדינה ערבית לירות על תל אביב "ולצאת בשלום" מתקיפה זו. חוסר התגובה של ישראל על התקפה זו הייתה הוכחה ניצחת לחולשתה של ישראל ו"ההבנה" שתקיפת העורף בישראל תקנה להן ניצחון חליפי לניצחונות שהן התקשו להשיג בשדה הקרב. לדעתי אחד הגורמים המרכזיים להידרדרות בהרתעה של ישראל במיוחד כנגד תקיפה של העורף היה העדר התגובה הישראלי במלחמת המפרץ. לא ניתן היה למנוע טכנית ירי טילים עלינו אבל בהחלט ניתן היה לייצר משוואה לא סבירה בתגובה כלפי היורה. תקיפה אווירת מסיבית על בגדד בין במטוסים בין בטילי קרקע קרקע שלנו הייתה משדרת חוסר כדאיות לתוקף, הימנעותנו מתקיפת תגמול יצרה משוואה הפוכה על הכדאיות של אויבי ישראל לתקוף אותה בנשק טילי ורקטי.

מכאן ועד ירי החיזבאללה על העורף הישראלי במלחמת לבנון השנייה המרחק קצר וממנו לירי הנרחב מרצועת עזה במשך שנים על יישובי הדרום.

מאז מלחמת המפרץ ועד היום עסוקה ישראל בהשקעות ענק שעיקרן יצירת נשק הגנתי מיירט טילים ורקטות. לצד פיתוח אמצעי לחימה חשובים אלה הכיוון הנכון יותר לדעתי היה ביצירת הרתעה שאותה ניתן יהיה להשיג בתגובה לא מידתית ומתמשכת כנגד התוקפים אותנו.

אינני יודע על מה מתבסס אחימאיר בטענתו כי שמיר צדק, לדעתי זהו משגה גורלי שמדינת ישראל סובלת ממנו ומתוצאותיו כבר שנים רבות.