על פסק הדין של תא"ל צי'קו תמיר ומשמעותו הערכית

מאז פסק הדין בו נגזר דינו של תא"ל צ'יקו תמיר להורדה בדרגה לאל"מ ולעונשים נוספים הרוחות סוערות בצבא ומחוצה לו. האמת היא שנימוקי המצדדים בגזר הדין כמו מתנגדיו ראויים להישמע ובשניהם יש הגיון רב.

המצדדים טוענים כי צ'יקו תמיר שנחשב אחד המפקדים הקרביים הטובים בצה"ל בשנים האחרונות אינו מורם מעם וכי מה שדרש מחייליו במהלך השנים ראוי שיידרש ממנו. עוד טוענים המצדדים בפסק הדין שבצה"ל נושא האמינות הוא מרכזי ואין לקבל סטייה ממנו בטח לא של מפקד בכיר. עוד טוענים המצדדים כי לא מדובר  ב"נפילה" רגעית וחד פעמית אלא בשיבוש מכוון של האמת, "בסגירת" העניין על בסיס פיצוי לנהג שרכבו נפגע ובדיווח שיקרי של נהגו של תמיר שנעשה בהנחייתו כאילו הוא הנהג הצבאי היה זה שנהג בטרקטורון ולא בנו של תמיר.

לצד התומכים בפסק הדין נשמעות דעות אחרות הטוענות כי אי אפשר להתעלם מתרומתו לצבא של תמיר וכי ניתן היה להעלים עין מהמעשה שעשה בחוסר שיקול דעת ברור. עוד אומרים המתנגדים כי המסר של פסק דין כזה הוא בעייתי בדוגמא שהוא משדר לקצינים הקרביים שיכולים ללמוד כי לא ההקרבה ולא הסיכון ולא הלילות חסרי השינה של המפקדים הקרביים נחשבים בעת מעידה אלא רק הנהלים הרשמיים. עוד שמעתי כי השופטים לא שרתו ביחידה קרבית וגם בזה חולשתם בבואם לפסוק דין לקצין בכיר קרבי.

כל מי שהיה מפקד בצבא יודע עד כמה רבים המקרים בהם כל אחד נמצא בגבול של "כמעט תאונה" של "עיגול פינות" ושל החלטה מקומית על אי קיום הוראות כאלה ואחרות. הרצון שייקוב הדין את ההר חזק אבל מתנגש עם העשייה האישית של כל מפקד בצבא וחוסר רצונו להתחסד על גבו של מפקד עמית. מאידך המפקדים נדרשים לתת דוגמא אישית. ערך האמינות והדיווח המדויק בצבא הוא ערך עליון ואין אף מוסד או ארגון שמקפידים בו קלה כחמורה כמו בצבא. יתכן שמצב זה נובע בגלל שהצבא עוסק בחיי אדם, יתכן כי המפקדים אינם יכולים להיות בכל מקום ואת החלטותיהם הם מתקבלים על בסיס דיווחי הכפופים להם מכול מקום דיווח אמת הוא אבן יסוד הנדרשת בצבא. חריגה ממנה בדרך כלל גוררת ענישה ולעתים הדחה.

אן וויכוח כי תמיר עבר עבירה חמורה ולדעתי דווקא במצבים בהם הטיעונים בעד ובנגד לחומרת העונש כבדי משקל מוטלת ההכרעה על מי שמונו לכך ע"י המערכת, קרי השופטים של בית הדין ולא על מפקדים בכירים ככל שיהיו. הרמטכ"ל אשכנזי ששלח מכתב לבית הדין (מה היה תוכנו לא פורסם) בטרם פסק הדין ומן הסתם הדגיש את זכויותיו הרבות של תמיר קיבל התייחסות בפסק הדין שפורסמה ב"הארץ" (12 ביוני 2009) בנוסח: "הרמטכ"ל הוא המפקד העליון של הצבא אולם מרותו אינה חלה עלינו כשופטים צבאיים".

הצבא הוא גוף היררכי. ברגע שהמקרה הועבר למישור המשפטי על המפקדים ובראשם תמיר לקבל את הכרעת הדין בדיוק באותה דרך בה הקפידו הם מול פיקודיהם. התחושה קשה ומובנת אבל הערכיות שהיא משדרת חזקה מכל פגיעה אישית שהיא גורמת. אם יישאר תמיר בצבא לא מן הנמנע שיועלה בבוא הזמן בחזרה לדרגתו הנוכחית ואיני רואה פסול בכך. במדה ותמיר מרגיש שנעשה במקרהו אי צדק פתוחה בפניו האפשרות לעירעור על פסק הדין. זו הדרך הראויה להתמודדות עם עוול משפטי, השחרת בית המשפט ע"י קצינים בכירים וערעור על הלגיטימיות שלו אינה אחת מהן.