שוב אנחנו אשמים?

ארי שביט בכתבתו "העשור האחרון" (22.10.09) מנתח את המצב של ישראל בשטחים ("הכיבוש" כלשונו) וקובע: כי הסטאטוס-קוו בעשור הראשון לאחר מלחמת ששת הימים לא הוביל לפתרון. גם הקמת ההתנחלויות בעשור השני לא הביאו לשלום, העשור השלישי אופיין בניסיונות שלום וגם הם לא צלחו. המהלכים החד-צדדים של נסיגה בעשור הרביעי לא עזרו להבאת השלום ועל כן לדעת שביט יש לנסות עוד. לדוגמא נסיגה מוגבלת מהשומרון או אולי נסיגה נוספת תוך התניה של הכרה עולמית בזכות ישראלית  להגנה עצמית, אולי נסיגה והטלת האחריות על המצרים, הירדנים מדינות המפרץ ועוד.

גם אם אקבל את הניתוח של שביט המסקנות ממש לא מובנות לי. אם נסיגה מלאה מרצועת עזה הביאה לנו רק טרור כיצד ניתן להניח שנסיגה נוספת מוגבלת מהשומרון תשנה משהו? נסיגה נוספת תמורת זכותנו להתקיים ולהגן על עצמנו? עצם ההצעה נראית לי שערורייה. מתן אחריות למדינות ערב? על יכולת המצרים להתמודד עם טרור למדנו היטב בקו הגבול המשותף שיש לנו עמם בסיני וציר פילדלפי בתוכו. הירדנים הסירו כבר לפני שנים רבות את אחריותם ורצונם להתעסק עם תושבי השטחים, נשארו מדינות המפרץ עפ"י הצעתו של שביט אשר בהזדמנות הראשונה של אי הסכמה בעבר ניתקו את היחסים אתנו.

יש עוד אפשרות להסיק מסקנות מהניתוח של ארי שביט. ההגיונית בעיני היה ההבנה שכל מה שניסינו לא הוביל עדיין לשלום לא בגללנו אלא אולי בגלל חוסר הרצון של הצד השני לעשות אתנו שלום. נכון זה נשמע בנאלי אבל אולי בכל זאת נכון. כנראה שלא ניתן לכפות שלום על מי שאינו רוצה בכך. בהיסטוריה של המאה הקודמת זה היה אפשרי, מדינות המערב הכו ללא רחם בהפצצות שטח מסיביות ובפצצות אטום את גרמניה ויפן עד שאלה נכנעו וקיימו כל תנאי שהכתיבו להם. בימינו זה כנראה בלתי אפשרי ולנו כישראלים זה כנראה בלתי אפשרי שבעתיים. אז אולי בכל זאת איננו אשמים?
_________________________

ובהארץ 26.10.09
לא אשמים
בתגובה על "העשור האחרון" מאת ארי שביט ("הארץ", 22.10)

ארי שביט קובע, שהסטטוס-קוו בעשור הראשון לאחר מלחמת ששת הימים לא הוביל לפתרון של שלום. גם הקמת ההתנחלויות בעשור השני לא הביאו לשלום, העשור השלישי אופיין בניסיונות שלום וגם הם לא צלחו, והמהלכים החד-צדדים של נסיגה בעשור הרביעי לא עזרו אף הם, ועל כן לדעתו יש לשוב ולנסות. למשל, לסגת נסיגה מוגבלת מהשומרון, בתנאי שתהיה הכרה עולמית בזכות ישראלית להגנה עצמית, או נסיגה תוך הטלת האחריות על מצרים, ירדן מדינות המפרץ ועוד.

אם נסיגה מלאה מעזה הביאה לנו רק טרור, כיצד אפשר להניח שנסיגה מוגבלת מהשומרון תשנה משהו? ובאשר להטלת האחריות על מדינות ערב - על אי היכולת של מצרים להתמודד עם טרור למדנו היטב בציר פילדלפי, והירדנים משכו ידם כבר לפני שנים מהגדה. נשארו אם כן רק מדינות המפרץ, אותן מדינות אשר בעבר ניתקו את היחסים עמנו ברגע שהתגלעה אתם מחלוקת.

אפשר להסיק מסקנות אחרות מהניתוח של שביט. למשל, שכל ניסיונותינו לא נשאו פרי לא בגללנו, אלא בגלל חוסר הרצון של הצד השני לעשות אתנו שלום.

אז אולי בכל זאת איננו אשמים?

עפר דרורי

ירושלים