טקס זיכרון לחללי גדוד 184 במלחמת יום הכיפורים

היום (23 באוקטובר 2009) בשעה עשר בבוקר התכנסו לוחמי גדוד 184 והמשפחות השכולות ביער תרום לצד הדרך הישנה שהובילה מתל אביב לירושלים. ההתכנסות הייתה למרגלותיה של האנדרטה המרשימה והמיוחדת של הגדוד שהוקמה לפני מספר שנים ושופצה רק לאחרונה. המפגש היה מפגש זיכרון לחללי הגדוד המתקיים כבר מספר שנים. שמונים חללים איבד גדוד 184 – אבירי לב במלחמת יום הכיפורים ועוד שנים עשר חללים במלחמת ההתשה. הגדוד שהיה גדוד סדיר בחטיבת השריון 14 במלחמת יום הכיפורים מצא עצמו בעין הסערה עם פרוץ המלחמה בהיותו הגדוד שהחזיק את קוו התעלה בגזרה המרכזית בסיני, הגזרה שהלחימה בה הייתה הקשה ביותר במלחמה. הגדוד יחד עם שאר גדודי חטיבה 14 נשא בנטל המרכזי של ליל הפריצה ב-15 באוקטובר 1973, פתיחת המסדרון בצד המזרחי של תעלת סואץ וכיבוש מתחם החווה הסינית ובכך הביא לתמורה במלחמת יום הכיפורים ובסופו של המהלך לניצחון צה"ל במלחמה. הלחימה הקשה זיכתה עשרים ואחד מלוחמי הגדוד בעיטורים וצל"שים.

הטקס עצמו היה מאורגן למופת והתחושה הייתה שמדובר בטקס של יחידה צבאית סדירה ולא של אזרחים ששירתו יחד לפני עשרות בשנים. בטקס נמסרו עיקרי פעולות הגדוד במלחמת יום הכיפורים, תפילת "אל מלא רחמים" נאמרה ע"י הרב דמארי רב היישוב תרום שבעצמו היה טנקיסט במהלך שרותו הסדיר ואח שכול אמר את תפילת הקדיש. בין הדוברים היה אלוף (מיל.) אמנון רשף מפקד חטיבה 14 במלחמה ומח"ט חטיבה 14 הנוכחית. הונחו זרים כולל זר מטעם גדוד 184 הנוכחי.

הטקס עצמו לווה בשירה של חברת להקת פיקוד דרום והיה מרגש ומכובד. הטקס השנתי, האנדרטה המרשימה, הספר שהוציאה עמותת הגדוד "אבירי לב –גדוד 184" שכתב אהוד מיכלסון כולם יוזמה ועבודה רבה מאחרי הקלעים של תא"ל (מיל.) אברהם אלמוג וצוות מצומצם של אנשים לצידו הדואגים לטיפוח מורשת הגדוד כבר שנים רבות, ברציפות, בהתמדה ובהתנדבות. מבחינה זו אלמוג ממצה את אחריות המפקד לחייליו גם אחרי שנים רבות שהוא כבר אינו מפקדם ודואג באופן מתמיד לקשר עם המשפחות השכולות ולשימור מורשת הגדוד.

איני יודע מי בחר את השיר ששרה חברת להקת פיקוד דרום "החול יזכור" של נתן יונתן אביו של ליאור יונתן ז"ל שגם הוא היה לוחם בחטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים. אבל המילים שלו מרגשות ומבטאות את התחושה של מרבית הלוחמים והמשפחות השכולות גם היום שלושים ושש שנים לאחר המלחמה ההיא. "הנעורים שבאו פתע אל סופם...".

החול יזכור
מילים: נתן יונתן
לחן: נחצ'ה היימן

החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר
זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר
מזכרונם הוא לעולם לא ימחה.

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם.

כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיוור
והם רשמו בתוך החול, כשהירח העובר
האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה.

הכל ישוב אל המצולות...

היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים
ובית עלמין על הגבעות
ושניים שחלפו דומם
בין החצב והקברים והשיקמה.

הכל ישוב אל המצולות...

אתה הנוסע בכביש יפה זה, עצור בדרכך בכניסה ליישוב תרום, פנה דרומה והכנס לחורשה ולאנדרטה שלצדה, מרחק של כמה מאות מטרים בלבד מהכביש הראשי. תמצא שם יד זיכרון לתפארת וגם תכבד את זכרם של הנופלים.