עיוות המציאות של ארלוזורוב
|
רק צרות עין ואפילו רשעות יכולים להפוך את תהליך את תהליך ההתנתקות שנכפה על המתיישבים לרצונם להפוך למתעשרי נדל"ן.
בכתבה "איך ישראל הפכה את מפוני חבל עזה למתעשרי נדל"ן" (דה מרקר, 18 בינואר 2010) מספרת לנו מרב ארלוזורוב על פעולות הממשלה בתהליך ההתנתקות ביניהם ההחלטה ללמוד מלקח פינוי ימית ולא לתת למפונים כסף אלא לסייע להם בבנין ביתם החדש תוך שימור הקהילה המקורית בה חיו בעבר.
בסתירה מוחלטת ללקח שאותו ארלוזורוב מצטטת היא מבקרת את המתיישבים שהחליטו לא לקחת כסף אלא לסמוך על הממשלה שתעשה את עבודתה ותשכן אותם. היא מבקרת את המתיישבים על כך שחל עיכוב משמעותי ביישובם והעלויות המקוריות גדלו... היא מבקרת את המתיישבים על כך שעלות הקרקע ביד בנימין ובחפץ חיים גבוהה מעלות הקרקע בגוש קטיף... כאילו שהדברים היו תלויים בהם וההתנתקות נעשתה לבקשתם.
את כל מחדלי הממשלה ארלוזורוב משליכה על המתנחלים ומכנה אותם מתעשרי נדל"ן.
להיות כלכלנית אינו מחייב להיות בלתי הוגנת. להיות בדעה פוליטית התומכת בהתנתקות אינו מחייב להפוך את היוצרות.
מתנחלי גוש קטיף התיישבו במקומם עפ"י החלטות ממשלה ובעידודה. גרושם מבתיהם היה מחייב לכל הפחות להעבירם מדלת ביתם שנועד להריסה לדלת בית חדש שבנתה המדינה במקומו. זה לא קרה בגלל מחדל כביר ובלתי נסלח של ממשלת ישראל והעומד בראשה אריק שרון.
רק צרות עין ואפילו רשעות יכולים להפוך את תהליך את תהליך ההתנתקות (מכבסת מילים נאה לגירוש) שנכפה על המתיישבים לרצונם להפוך למתעשרי נדל"ן.