חופש העיתונות וחופש המדינה להגן על עצמה

ענת קם עפ"י הפרסומים גנבה מסמכים מסווגים של הצבא בדרך שיטתית ובהיקף שלא היה מבייש מרגל מקצועי. הטיעון שהגניבה הייתה אידיאולוגית ולא תמורת בצע כסף אינה רלוונטית. הנזקים שנגרמים למדינה הם זהים, לעתים גניבה שנעשית על רקע אידיאולוגי חמורה יותר היות והמוטיבציה באיתור ובגניבה של חומרים שיכולים להזיק למדינה גם הם גבוהים יותר.

העיתונאי אורי בלאו שקיבל את החומרים נהג כפי הנראה כמו שכל עיתונאי היה נוהג, מפרסם את החומרים שיכולים לסייע לו לשכנע בעמדתו. כל עוד החומרים עברו את הצנזורה ואושרו אין בכך בעיה לדעתי. הבעיה מתחילה כאשר גורם בטחוני (צבא או שב"כ) מאתר את הדליפה ודורש מהעיתונאי להחזיר לו את המסמכים הגנובים שהם חומר צבאי. הנימוק של חופש העיתונות אינו עומד היות והעיתונאי מחזיק חומרים גנובים ומעבר לכך אלה חומרים שיש בהם כדי להזיק לביטחון המדינה אם יחשפו. גם הטיעון שחומרים אלה יכולים להוכיח כי המדינה לא מקיימת הוראות כאלה ואחרות אינה רלוונטית.

בריחתו של בלאו לחו"ל ותמיכת עיתון הארץ באי השבת החומרים למערכת הביטחון הם שערורייה. עפ"י ההסכם שפורסם השב"כ התחייב שלא להעמיד את בלאו לדין בגין החומרים אם יחזיר אותם ואילו בלאו בשם חופש המקורות מסרב להחזיר את יתרת החומר המצוי ברשותו. אין כאן חופש עיתונות ואין כאן חשיפת מקורות היות והמקור (קרי הגנבת ענת קם) פורסם. גם המידע שרצה אורי בלאו לפרסם פורסם באישור הצנזורה.

מדובר כאן בהשבת גניבה לבעליה ובמיוחד בגניבה שיכולה לסכן חיי אדם, את חיילינו. להערכתי התנהגות עיתון הארץ היא שתפגע בחופש העיתונות היות וגורמי הביטחון ילמדו את הלקח ובעתיד ינהגו בדרך פחות רכה בקשר שלהם עם עיתונאים.

תארו לעצמכם שציוד של עיתון הארץ היה נגנב, הגנב היה נעצר אבל היה מסרב להחזיר את הציוד בשם עקרון נעלה כזה או אחר לדוגמא שהוא עושה שימוש בציוד למען הקהילה, האם יש בכך הצדקה כל שהיא?

המסמכים המצויים בידי בלאו חייבים להיות מושבים למערכת הבטחון, הוא עצמו צריך לעמוד לדין בגין שמירתם לאחר ההסכם ולגבי הגנבת קם, גם "ילדה טובה ירושלים" (כפי שהיא מוצגת ע"י חבריה) אינה חסינה מפני דין ועונש.