מה הנהלת עיתון "הארץ" אינה מבינה

אחרי שרשרת של התנהגויות בחודש האחרון (אפריל 2010) בהם הגדיש עיתון הארץ את הסאה מבחינתנו הודענו לעיתון על הפסקת המנוי וזאת לאחר שנים רבות כמנויים.

מתגובת שרות הלקוחות הבנו שאיננו היחידים, בקשתי להימנע משיחות שכנוע והסתפקתי במכתב קצר המזכיר שלושה אירועים חריגים מבחינתי:

1.      פרסום כותרת מגמתית של העיתון שאינה תואמת את תוכן הכתבה עצמה ויש בה כדי להטעות (ראה כאן)

2.      תמיכה בלתי מסוגיית של העיתון בעיתונאי אורי בלאו המחזיק מסמכים גנובים ומסרב להחזירם ובכך שומט העיתון את זכותו המוסרית לבקר את מערכות המדינה (ראה כאן)

3.      מכתב נאצה של סגן עורך הארץ אף שפורסם מטעמו הפרטי (ולאחר מכן צורפה לו התנצלות) משקף במשהו על הלך הרוח במערכת

לא עברו מספר שעות וקבלתי לביתי טלפון של עמוס שוקן מו"ל הארץ. שוקן היה אדיב וניסה להסביר לי כיצד העיתונות עובדת ומדוע עיתון הארץ פועל לטעמו נכון. בעניין המסמכים הגנובים הסביר לי שוקן כי כל הכתבים הצבאיים חוטאים בחטא אחזקת מסמכים גנובים מאידך על אף השיחה הארוכה לא קבלתי מענה לנקודה שלי הפריע במיוחד. לא קבלת מידע מסווג בהדלפה ובודאי לא פרסומו באישור הצנזורה אלא ההימנעות מהחזרת רכוש גנוב לבעליו.

בעניין הכותרת המגמתית ציין שוקן כי בלחץ עבודת הפרסום בעיתון נפלה טעות ואין לייחס לה מגמתיות, ההסבר לא שכנע אותי לחלוטין. בעניין מכתב הנאצה של סגן עורך העיתון בעניינה של אם משפחת פרץ השכולה הסביר שוקן כי כתיבתו של סגן העורך שהוא בעצמו בן שכול נועדה להביע את תחושתו על המחיר הנורא של מלחמות (לא ציטוט מדבריו). לא היה לשוקן הסבר מדוע מכתב ההתנצלות פורסם בבלוג של הדה מרקר ולא בפייסבוק המקום שבו פורסם מכתב הנאצה המקורי וגם כאן לדעת שוקן זהו צירוף מקרים שרק אני קושר אותו לשאר האירועים.

לצד המחמאה שמו"ל עיתון הארץ טרח לצלצל לביתי לא יכולתי להתעלם מהעובדה שלאחר חצי שעה של שיחה טלפונית חשתי יותר כמאזין למונולוג מאשר לשותף לדיאלוג בו יש נכונות של הצד השני להבין את עמדתי.

הודיתי לו על השיחה אף שיצאתי ממנה בתחושה של אכזבה על חוסר היכולת להזדהות ולהבין דברים שבעיני הם כל כך ברורים ומקוממים לא מעט קוראים.

את המנוי לא חדשתי אף שאני חושב שעיתון הארץ הוא עיתון טוב אבל המסלול שבחר בו מרחיק אותנו כקוראים ממנו. לאחר פרסום פרשת בלאו התגייסו עיתונאים רבים של העיתון להגנתו בכתבות רבות שהעיתון נתן להם מקום בעמודו הראשון. הכתבות שהיו כתבות "מטעם" נתנו תחושה כאילו ב"פרבדה" עסקינן. חבל.