שיא הצביעות

אקדים ואומר שהשר בן ישי אינו כוס התה שלי אבל בלי קשר לטעמי בתה או בקפה (אני ממש לא אוהב) במקרה של ילדי העובדים הזרים הצביעות חוגגת ובעיקר מגורמי שלטון הבכירים ביותר.

אל השר הרצוג שנמנע בממשלה בהצבעה על ילדי העובדים הזרים מצטרפים בתחנה האחרונה של הרכבת שר הביטחון וכבוד נשיא המדינה.

פתאום כולם אוהבי ילדים, עת התברר כיוון הרוח של דעת הקהל כל האופורטוניסטים ירדו מהגדר והחרו החזיקו בדבר זכותם של הילדים הזרים להישאר בארץ.

שיא הצביעות (כרגיל) שמורה לפרס נשיא המדינה, "לא יכול להיות" הוא אומר, שישראל תגרש ילדים. פשוט לא יכול להיות... פרס לא מדבר כמובן על ילדי האריתראים שעוברים את הגבול ומהווה סכנה אמיתית לערי הדרום, הם מאפריקה וגם הוריהם לא מתנהגים ממש יפה... פרס מתכוון לילדים החמודים הנפאלים (הם באמת חמודים).

גם אלה וגם אלה עברו על החוק, הוריהם של אלה נכנסו באשרת תייר או אשרת עבודה שפג תוקפה והורי אלה נכנסו באישון לילה בהבריחם את הגבול. אלה ואלה מהגרי עבודה וכך כל עוד מדינת ישראל נזקקת להם הם מתקבלים בזרועות פתוחות. אבל להפוך את מי ששומר על החוק למיאוס זוהי צביעות.

השר בן ישי מינה וועדה לקביעת קריטריונים מי מילדי הזרים (ויש לזכור שמדובר גם על הורים ואחיהם) יישאר ומי יגורש עפ"י האשרה שבידו. גם אני איני חושב שמדינת ישראל תתמוטט אם יישארו בה עוד 400 ילדים ועוד 800 הורים ועוד מן הסתם כ-400 ילדים נוספים אחיהם של ה-400 הראשונים (וזאת מעבר ל-800 הילדים שאושרו ולכ-1600 הוריהם ועוד כ-800 אחיהם). אבל להשמיץ ולגנות את בן ישי על שהוא מקיים את החוק זוהי צביעות.

ושיא הצביעות כמאמר הבדיחה היא של שר הביטחון ונשיא המדינה "שגילו" את הבעיה רק ברגע שהתקשורת העלתה אותה מדרגה, אה כן הם לא לבדם גם שרה אתם...