וגנר – מוזיקאי אנטישמי ואי השמעתו במסגרת ציבורית ראויה

החרם הציבורי על השמעת יצירות וגנר האנטישמי נמשך כבר שנים רבות וטוב שכך. מי שאוהב את יצירתו ומסוגל להפריד בין האיש ליצירתו מאזין בביתו למי שאהבה נפשו ואם חפץ הוא מאוד הוא נוסע עד קצוות תבל כדי לשמוע אותו בציבור. דוגמא לאיש כזה הוא עו"ד יונתן לבני אשר התראיין לידיעות אחרונות היום (15.11.2010) וסיפר כי "נמאס לו מהנסיעות הללו" לרחבי תבל כדי לשמוע את וגנר בציבור.

אז מתוך עייפות מנסיעות הקים לו יונתן לבני עמותה שמטרתה השמעת יצירותיו של אחד מגדולי האנטישמים בשתי המאות הקודמות בארץ. נכון שיש עוד אנטישמים בעולם ונכון שיש עוד רשעים שהם גם אומנים אבל וגנר לאורך ההיסטוריה נתפס כגרוע מכולם. וגנר שימש השראה לנאצים רבים בזמנו של היטלר. וגנר כתב מאמרים רבים כנגד מוזיקאים יהודים (הנה ציטוט מאחד מהם: "......כדי להסביר לעצמנו את אחיזת הדיבוק המבחילה והלא רצויה שנאחזה בנו על ידי הטבע והאישיות של היהודים,..." מקור) וכנגד היהדות כדת והמשטר הנאצי אימץ את המוזיקה שלו לחיקו.

היו והגדילו עשות והתמרמרו באיזו זכות המדינה תמנע הקצבות ממוסדות ציבור שיחליטו להשמיע את המוזיקה שלו ואף קשרו בינה לבין הודעת שרת החינוך בדבר מניעת תקציבים מתיאטראות שיחרימו את בית העם באריאל. מיעוט קולני "נאור" הבז לכל ערך לאומי מנסה להכתיב לציבור רחב את התנהגותו והכול בשם חופש הדיבור, חופש האמנות וחופש ההתבטלות בפני כולם.

חינוך ואמנות הם חלק מערכיו של עם ומתן לגיטימציה לכל תופעה פוגעת בנו כעם ובערכנו. יש במי להתלות ואפילו בבית המשפט העליון שאישר הקרנתו של סרט שיקרי (כך קבע בית המשפט) בשם חופש הביטוי.

עוד מעט קט ואבדנו.