הזיכרון הקצר של מקבלי ההחלטות

עפר דרורי 13.07.2011 00:00

החזרה לדעות בדבר כוח אווירי שיעשה לבדו את המלאכה מזכירה לי ימים לא מוצלחים בשנים שלפני מלחמת לבנון השנייה. מותר ללמוד מהעבר ורצוי במכלול השיקולים גם להתבסס עליו.



תחת הכותרת "מתווה המלחמה הבאה" כותב רן פקר בידיעות אחרונות (12 ביולי 2011) את דעתו לגבי המלחמה הבאה ואת הצורך להשקיע עוד בחיל האוויר. נכון שדבריו של רן פקר מתונים יותר ממה שהורגלנו לשמוע ולקרוא לפני חמש שנים ויותר ומידת הצניעות שבחר בה טובה וממש לא אופיינית להתבטאויות דומות של מומחים לחיל זה ועדיין נראה כי הזיכרון שלנו קצר והוא נוטה לתעתע בנו שוב ושוב.

פקר כותב כי טעות היא להלחם את המלחמה הקודמת ואני מסכים עם אמירה זו אלא שאני חושב שלא פקר ולא אחרים כולל אני יודעים כיצד תראה המלחמה הבאה. יש נטייה בקרב מפקדים בכירים לחשוב מתוך תחכום מדומה כי ההתכוננות למלחמה הבאה משמעותה התכוננות למשהו אחר שהוא אינו "המלחמה הקודמת", זו גם הייתה המחשבה של הרמטכ"ל דן חלוץ בזמנו ושל בכירים נוספים שהתיישרו על פי קוו המפקד וזנחו את הידיעה העצמית שלהם ואת דעתם. גם אז לפני המלחמה טענתי בפני כל מי שרצה לשמוע (כולל בכתב עת של הצבא "מערכות") כי איננו יודעים כיצד תראה המלחמה הבאה ובהחלט יש אפשרות שלמרבה הפלא היא תראה דווקא כמו המלחמה הקודמת. משמעות הדברים אז והיום היא שההנחה שקרב היבשה בטל מהעולם אינה נכונה, שהצורך להעביר תקציבים ועדיפות מבצעית לחיל האוויר על חשבון כוחות היבשה היא טעות, כי סגירת יחידות שריון וביטול מפקדות תגרום נזק כבד במלחמה הבאה וכי ההיסטוריה הצבאית המודרנית מלמדת כי כמעט מעולם לא הושגה הכרעה בלא קרב יבשה. אני מסכים לדברי פקר בדבר חשיבותו של חיל האוויר ובדבר היתרון הגדול שלו שהוא ניידות רבה לטווחים רחוקים של אמצעי חימוש מגוונים. כל זה נכון, מסייע מאוד ולעתים גם מקטין את המוטיבציה של האויב להלחם אבל הכרעה באמצעות חיל האוויר בלבד כמעט ואינה אפשרית. הדוגמאות רבות החל ממלחמת עיראק ועד להפצצות של נאט"ו את לוב כבר ארבעה חודשים ללא הכרעה.

כולנו היינו רוצים צבא חזק שכל מרכיביו חזקים במידה שווה אבל החיים הם פשרה בין חלופות וכאשר אתה מחליט על חיל אוויר חזק מאוד אתה בהכרח מחליט על כוחות יבשה חלשים יותר. החכמה היא לאזן בין מרכיבי הכוח של הצבא. פקר מרמז על דיון נוקב שהתקיים במערכת הביטחון לפני ההחלטה על רכישת המטוס המתקדם F35 בגלל העלויות האסטרונומיות שלו. ברור שהצטיידות במטוס יקר כל כך תקטין את יכולת הצבא להשקיע באמצעים אחרים כולל הצטיידות במספר אפקטיבי של מיירטים שונים שנועדו למנוע פגיעה מסיבית של טילי אויב באוכלוסיה של ישראל. אם הרצון לרכש של F35 מתבסס בעיקר בגלל יכולת החמקנות שלו הרי ידוע לכל שיכולת זו תושג רק עם תצורת חימוש פנימית המוגבלת מאוד בכמותה. במצב זה לא יוכל המטוס להגיע ליעדים הרחוקים שכולנו מכוונים אליהם. אם יזדקק לתדלוק אווירי יכולת החמקנות תהיה משנית היות ואם מטוסי התדלוק לא ניתן להסתיר. ההחלטה כאמור נפלה אבל בינתיים התברר כי היצרן האמריקני אינו עומד בזמנים והדחייה בייצור מאפשרת לצה"ל לנתב חלק מהתקציב למערכות אחרות.

ההצטיידות של הצבא מורכבת ונועדה לאזן בין הצרכים השונים. החזרה לדעות בדבר כוח אווירי שיעשה לבדו את המלאכה מזכירה לי ימים לא מוצלחים בשנים שלפני מלחמת לבנון השנייה. מותר ללמוד מהעבר ורצוי במכלול השיקולים גם להתבסס עליו.



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה