אלופי הצל"שים
נחום ברנע, בטורו "יחפים בפארק" ("ידיעות אחרונות", 3.8 ), כותב על אהוד ברק: "כולנו יודעים שהוא החייל המעוטר ביותר בצה"ל". אז זהו, כולנו יודעים אבל העובדות מעט שונות, ותלויות גם בעיני המתבונן.
נחום ברנע, בטורו "יחפים בפארק" ("ידיעות אחרונות", 3.8 ), כותב על אהוד ברק:
"כולנו יודעים שהוא החייל המעוטר ביותר בצה"ל". אז זהו, כולנו יודעים אבל העובדות
מעט שונות, ותלויות גם בעיני המתבונן.
לברק יחד עם נחמיה כהן ז"ל יש את מספר הצל"שים הגדול ביותר, אבל בהקשר זה
אני רוצה לציין מידע נוסף: כהן ז"ל (שנפל במלחמת ששת הימים) קיבל לפני ברק את
חמשת הצל"שים שלו. הצל"ש האחרון של ברק התקבל על "מפעל חיים" ביום שסיים
את כהונתו כמפקד סיירת מטכ"ל. לכהן לא היו מקורבים שדאגו לפרסם את עשייתו, ולכן שמו מוכר הרבה פחות לציבור.
אך הנקודה היותר חשובה בעיניי היא שהערכת צל"שים היא נושא מורכב הרבה יותר
מאשר מספר הצל"שים שמקבלים חיילים. צדק ברנע בקביעתו: יש יחידות בצבא שידן
"קלה על ההדק" בהענקת הצל"שים. ביחידות אלה כמעט בגין כל מבצע מוענקים
צל"שים, ובהרבה מקרים כל משתתפי המבצע זוכים בצל"ש. מצב זה לא קיים ברוב
הצבא, שאם כבר מחליט על הענקת צל"ש הוא מעניק אותו למפקד הכוח ולא לכל
משתתפי המבצע.
ועיקר העיקרים: אין אולימפיאדה לצל"שים ועיטורים, אבל אם הייתה, הזוכים
החד משמעיים בה היו מוני ניצני ואביגדור קהלני. שניהם היחידים שמאז קום המדינה
ועד היום זכו בשני עיטורים: עיטור הגבורה ועיטור המופת. הבאים בתור הם דניאל
ורדון, שזכה בעיטור הגבורה ובשני צל"שי אלוף, ויוסי לפר, בעל עיטור הגבורה וצל"ש
אלוף. ואחריהם: בעלי שני עיטורי העוז, עובד ליזינסקי ואמנון שחק, ורק הרבה
אחריהם מקבלי כמה צל"שים כמו ברק וכהן, שזכו לארבעה צל"שים של הרמטכ"ל
ועיטור המופת אחד.