טקס הזיכרון לחללי גדוד 184 אבירי לב, מרגש, מכובד ושונה

אתמול (4 באוקטובר 2013) התכנסו לוחמי גדוד השריון 184 והמשפחות השכולות ממלחמת יום הכיפורים באנדרטת הזיכרון של הגדוד הממוקמת ביער תרום בסמוך לכביש הגבורה. האוויר ביער היה בהיר  ודווקא העננים שכיסו מדי פעם את השמש נתנו את האווירה המתאימה לטקס.

גדוד 184 הוא אחד הגדודים היחידים שהצליח להקים לעצמו אנדרטה עצמאית ביער דבר המאפשר קיום טקסים באווירה אחרת. את הטקס הנחה כמו טקסים רבים אחרים אליהוא בן און שהמעמד שלו כמנחה טקס צבאי יוצר טקס "אחר" במובן הטוב של המילה.

הרב יוסקה הראל (אל"מ במיל.) שהקריא את תפילת היזכור ואל מלא רחמים פתח שערי שמים בקריאתו ולא דמעה אחת נמחתה בקרב הציבור השומע, ממש כאילו רקיעים לא עמדו מול עוצמת תפילתו.

דברי אברהם אלמוג שהיה מפקד הגדוד במלחמה לאחר ששאול שלו ז"ל המג"ד המקורי בתחילת המלחמה נפל בקרב היו מרגשים ונגעו בקיומנו אז והיום.

בין דבריו של אלמוג: "...זאת המלחמה האחרונה שלחמנו מול טנקים, מול מטוסים, מול ארטילריה. מול צבאות, מ-1973 ועד היום אנו נלחמים נגד ארגוני טרור...".

בהתייחסו לעבר שלנו אמר אלמוג: " במלחמת יום כיפור המדינה הייתה רק בת 25 שנים, היינו רק 28 שנים מגמר מלחמת העולם השנייה, היינו מדינה צעירה, מדינה שקמה מתוך אודי הכבשנים, עם ששליש ממנו הושמד בשואה, במלחמת יום כיפור הלוחמים היו כמעט בני גילה של המדינה. בתוך 25 שנים עד למלחמת יום כיפור אנו לוחמים בחמש מלחמות, מלחמת העצמאות, מלחמת קדש, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים."

בדבריו למשפחות השכולות אמר: "רק הגורל קבע מי יחיה ומי ימות, רק יד הגורל הצביעה מי ימשיך ומי ילך, רק יד הגורל סימנה מי ייפול  וירחיב בגופו את המסד, ומי יעמוד ויגביה החומה."

אלמוג הוסיף ואמר: "גיבורים אלו לחמו כאריות בחולות "חמוטל", "חמדיה" ו"מכשיר", הם השמידו טנקים רבים, נגמ"שים ואין ספור כלי רכב אחרים בהתקפה המצרית של ה-14 באוקטובר 1973. קרב זה היה התפנית של המלחמה. הם לחמו בהתקפת לילה קשה ומסובכת בכיבוש החווה הסינית ופתיחת מסדרון לצליחה ב-15 אוקטובר. המשכנו ולחמנו ב-18 באוקטובר והמחיר היה 12 נפגעים ובראשם מפקד פלוגה. המשכנו והתקפנו בצידה המערבי של תעלת סואץ עד לייצוב הקו מול איסמעיליה.

הגדוד שילם מחיר יקר אך מעולם וגם ברגעים הקשים ביותר לא הרימו לוחמים אלו את ידם. מעולם לא פקפקנו בצדקת הדרך, חרקנו שיניים סעדנו את הפצועים  בכינו את המתים, התפרקנו, קמנו מחדש כעוף החול מספר פעמים והמשכנו להילחם, כאשר יחידות אחרות נעלמו ממצבת צה"ל ".

את הטקס כיבדו מפקדי חטיבה 14 הנוכחית שהיא חטיבת מילואים. מחווה יפה עשה מח"ט 14 ומג"ד 184 הנוכחי שהביאו אתם קצינים רבים מקציני הגדוד והחטיבה במילואים, במדיהם ובתג החטיבה הם ייצגו בצורה המכובדת ביותר את צה"ל.

במבט מהצד ראיתי חבורה של אנשים מבוגרים ואני ביניהם, המגיעים שנה אחרי שנה לחלוק כבוד אחרון ולהיזכר בנופלים. השער כבר מלבין, מרבית האנשים כבר אינם דקי גזרה, ועדיין הזיכרון ואי השכחה היא השלטת. נפגשים שנה אחרי שנה בבתי הקברות, בטקס ההתייחדות ובמספר אירועים נוספים.

השנה חודשו שוב לאחר מספר שנים לוחות הזיכרון עם שמות הנופלים באנדרטה, מה שפגעי מזג האוויר עושים מחייב שימור. לפחות הזיכרון האנושי של החברים משמר את הנדרש ללא כל צורך בשיפוץ.

גדוד 184 קיים טקס מכובד ושימור המורשת שלו נעשה בדרך כפי שרק גדודים מעטים יודעים לעשות.

 לוח הזיכרון באנדרטה 

תמונות מהאירוע