הנגמ"שים נשארו אותם נגמ"שים והאיום רק החריף, האם הלקח נלמד?

בשעות אחר הצהרים המוקדמות נפגע הנגמ"ש של מ"מ 3 מטיל ועלה באש. כל הלוחמים, שבעה במספר, נהרגו, המ"מ אריה מלינצקי, המ"כ הרצל ששון, הנהג יאיר אדר, והלוחמים יהודה מלכה, אהרון ערגי, הרצל ברגיג ואלי כהן. הנגמ"ש היה שייך לפלוגה י' מגדוד 79 והאירוע התרחש בפאתי העיק קנטרה המצרית ב 6 באוקטובר 1973 בעת הסתערות של כוח המ"פ יחיעם ששון על העיר קנטרה.

ארבעים ואחת שנים עברו ושוב מסתערים נגמ"שי "ברדלס" (זלדות בשפת העם) על אויב המצויד בנשק נ"ט ושוב הם נפגעים והלוחמים בהם נהרגים.

במלחמת יום הכיפורים היינו בטוחים שהנגמ"שים חסינים לכל אש אויב, "קצת פחות" מטנקים אבל חסינים. במלחמה נפגעו מרבית נגמ"שי הפלוגה מאש נ"ט תוך שהם גורמים להרוגים רבים בקרב החיילים.

במלחמת שלום הגליל ב 1982 נלחמתי על אותם נגמ"שים אבל אז כבר היינו למודי ניסיון ומה שעשינו היה לדפן את דפנות הנגמ"ש סביב בארגזי תחמושת מעץ תוך שאנו ממלאים אותם בחול, הנחנו שארגזי העץ יפעילו את המטען החלול של האר-פי-ג'י. מחוץ לנגמ"ש. זו הייתה הגנה לתחושה שלנו ולא הגנה ממשית. צה"ל המשיך להפעיל את הנגמ"שים האלה בתקופת האינתיפאדה, במלחמת לבנון השנייה כאשר חלקם היו כבר מצוידים במיגון תקני ולא מאולתר ועדיין השרידות שלהם לא הייתה גבוהה. רק אחרי אירוע פיצוץ נגמ"ש צוות המנהרות בציר פילדלפי הצבא אסר על כניסתם לשטחי הרצועה.

על נגמ"שי הנמר הממוגנים ועל הסיבות התקציביות שמנעו הצטיידות מלאה של הצבא בהם כבר נכתב רבות ועדיין נשאלת השאלה האם הייתה חובה להכניס כלים לא מוגנים אלה לגזרת לחימה מסוכנת. בחודש מאי כתבתי כתבה בנושא לעיתון צבאי כתגובה על כך שקראתי שחיל השריון מצייד את הפלוגות המסייעות החדשות שלו בנגמ"שי  הברדלס. את השורות הבאות כתבתי בחודש מאי עוד בטרם מישהו חשב על מבצע חדש המתרגש עלינו:

" מהפרסומים בנושא אני מבין שאין כוונה לצייד את הפלוגות החדשות בנגמ"שים כבדים כדוגמת הנמר אלא בנגמ"שי M113  שהיו בשרות לפני ארבעים שנה. המחשבה הזו לצייד כוחות לוחמים בשנת 2014 בנגמ"שים שיכולת השרידות שלהם נמוכה ביותר משולה בעיני למצב בו חיל השריון היה מחליט השנה להצטייד בטנקי שרמן. האם צריכים שוב להיהרג לוחמים רבים בכל פגיעה של נגמ"ש לא ממוגן כנדרש כדי להבין את האיוולת?"

אולי עכשיו הלקח ילמד?