כמה השתנינו

לאחרונה טיילתי בנחל עיון היפה הזורם בסמיכות למושבה היפה מטולה ושמחתי לשמוע שאפילו בימי הקיץ החמים מפל התנור פעיל והמפל בגובה של שלושים מטרים זורם באון. בדפדפת שקבלנו בכניסה לשמורה למדנו שהמים הזורמים הם בזכות החברה להגנת הטבע ולא בידי הטבע. מסתבר שלפני מספר שנים היטו גורמים בלבנון את מקורות נחל העיון שנמצא בשטחם וייבשו את המים הזורמים בנחל בחלקו הישראלי דבר שהביא לייבוש המפל בקיץ. אנשי שמורות הטבע פעלו במהירות והחליטו לקחת מים ממקורות אחרים (נחל הדן) ולהזרים אותם בנחל ובמפל כדי לשמר את שכיית החמדה הזו לתועלת הציבור.

ואני נזכרתי כי בשנות השישים פעלה סוריה בדרך דומה והחלה בבניית מפעל הטיה נרחב שאמור היה למנוע זרימת נחלים משטחה לשטח ישראל עד כדי ייבוש חלק של הכנרת. מה שעשתה ישראל אז לפני כשישים שנה כונה בהמשך "הקרב על המים". בפעילות שריון אינטנסיבית תוך שימוש בתותחי טנקים בכינון עקיף פגעה ישראל בכלי ההנדסה הסוריים ומנעה את הטיית מקורות הירדן משטחה.

וכך תוך כדי טיול בנחל עיון העמוק חשבתי לעצמי איך הגיבה ישראל הקטנה והחלשה שלפני מלחמת ששת הימים מול מדינה ערבית חזקה כסוריה וכיצד בחרה ישראל החזקה בעלת חטיבות הטנקים, מטוסים חמקנים ומי יודע כמה צוללות (נחוצות או מיותרות) להגיב מול מדינה חלשה כלבנון.

כמה מבייש ומעבר לעניין המים עצמו עד כמה המראה מול פנינו ניבטת ואינה צריכה כלל לדבר...