משהו קטן המצביע על אישיותו של אורי אבנרי שהלך השבוע לעולמו
|
(317) מחווה אנושית של אורי אבנרי זכורה לי עד היום ארבעים וחמש שנים לאחר שארעה.
כמי שהתנגד שנים רבות לדעותיו של אורי אבנרי (אף שהיו שנים שחשבתי שהצדק היה אתו בנאומיו בכנסת לאחר מלחמת ששת הימים) ברצוני לציין את התנהגותו של אורי אבנרי במהלך מלחמת יום הכיפורים. אבנרי שהיה נכה ממלחמת השחרור ומשוחרר מחובת הגיוס הופיע אצלנו באמצע המלחמה ליד מחנה טסה בסיני עם מכוניתו הפרטית (סיטרואן לבנה), חילק לנו גלויות על הכביש והאיץ בנו לכתוב הביתה למשפחה תוך שהוא ממתין לקחת את הגלויות בחזרה אתו לארץ ולמוסרן לתעודתן אותו באותו היום למשפחותינו בארץ.
מחווה אנושית זו חרוטה בזיכרוני ובמשך שנים רבות הוכרתי את האיש על יוזמתו ומעשיו. אגב, הגלויה הגיע עוד באותו הלילה לאמי והייתה דרישת שלום משמעותית עבורה באותם הימים נטולי הטלפונים וכל קשר אחר. בזמנו פרסמתי את הדברים בעיתון הארץ (נובמבר 2002 לאחר כתבה ביקורתית על אופיו).
צריך לזכרו תמיד מי האדם העומד מאחורי הדעה ולא מעט מקרים בהם דעתו של אדם אינה משקפת את אישיותו. ובכלל אין בדעה של אדם להטיל דופי במעשיו.
יהי זכרו ברוך