כאחד האדם, ככל המקצועות

אנגלמן או עורך המוסף בחרו כותרת תמציתית ומצוינת המביאה לידי ביטוי את תפיסת עולמו של יהושע אנגלמן. אכן גם בעיני רב הקהילה הוא "כאחד האדם". הכתבה של אנגלמן רק מחזקת את העמדה הכמעט לעומתית שנשמעה ובעיקר נקראה בין דפי מקור ראשון. מה שהוצג היה בחזקת נהי ובכי על משכורתם הדלה של רבני הקהילה וגם על מקומם הלא ברור. אני לחלוטין מזדהה עם עמדתו של אנגלמן לפחות כפי שהבנתי אותה, העולם משתנה וכפי שאנו נוטים לקרוא בגוגל על מחלות (לא עלינו) עוד לפני הגעתנו לרופא, כך גם אנו נוטים למצוא פתרונות לשאלות הלכתיות באותה סביבה. האינטרנט מוצף בשאלות ותשובות וזה שהן אינן כתובות על דפי קלף אינו עושה אותם פחות חשובות, בוודאות הן הרבה יותר זמינות ובזה גם כוחם. לפני זמן לא רב נפרדנו מענק הרוח והמעש הפרופ' יעקב שויקה, בדורו הוא היה המביא והמוציא לציבור הרחב את כל כתבי השו"ת שהיו ידועים לבודדים. רשת האינטרנט הלכה צעד נוסף בכיוון. הרבנים הקהילתיים שרצו בפרנסה ומי לא, הפכו בעל כורחם לנושאי משרות נוספים כמו כותבי טור בעיתונים, מרצים במכללות, סופרים ועוד. משרות ששכרן בצידן ובנוסף חשפו אותם לציבור הרחב לטוב וגם לביקורת. כאשר אתה רב במשרת רב כל הפניות אליך נעשות בהקטנה ובפניה של "כבוד הרב" או "הרב יוסי" אבל כאשר אתה מביע עמדתך בטור דעה אתה צריך להיות נכון גם לביקורת (לזה פחות התרגלו חלק מהרבנים). גם לי כחבר קהילה דתית היה מוזר ביותר בעת שוועד בית הכנסת זימן ישיבה לבחירת רב, זה היה לפני עשור ויותר ולי זה היה אירוע מכונן. בסופו של דבר הקהילה בחרה רב על סמך המלצות והתרשמות, נחתם זיכרון דברים בו סוכמו "התנאים" משכורת, היקף שיעורים, נוכחות ועוד. בין יתר התנאים עמדו פרסני הקהילה על כך שהרב ישתתף בתוכנית לרבנים קהילתיים שהתקיימה באוני' בר אילן. הכל היה שריר וכמעט קיים עד שלאחר מספר חודשים החליט הרב הנבחר שהטורח לנסוע מירושלים לבר אילן לא שווה לו, במשך חודשים התקיימה התנהלות מאוד לא נעימה בין הרב לוועד. הועד דרש ובצדק קיום ההסכם והרב, יתכן שלא הפנים שהוא "עובד" של הקהילה ניסה להתחמק מקיום ההסכם. סופו של דבר הרב לא נשאר בתפקידו אבל אותי הדבר לימד עד כמה הרב הוא "כאחד האדם". כמו שיש בני אדם שונים יש גם רבנים שונים, קשה לעשות הכללות, יש שנולדו לתפקיד, יש שרואים בו שליחות ויש שרואים בו משרת כבוד. חשוב לכולם לדעת כפי שכתב אנגלמן שכל אדם בוחר ממניעיו את מקצועו ובוחר את ההטבות שיקבל מהן בין חומריות ובין רוחניות. אולי באמת הפתרון הוא במשרת רב של המדינה או המועצה המקומית שתוגדר לפי היקפה וגודלה של הקהילה הזכאית למשרה שכזו.