האם במלחמה הבאה חיל האוויר יהיה שם בשביל כוחות היבשה?

עפר דרורי 30.10.2021 22:28
צילום: דו"צ

צילום: דו"צ


(352) עופר דרורי, מייסד ומנהל אתר הגבורה, עיין בשני ספרים אודות יום הכיפורים שבחנו את התנהלות חיל האוויר, ושואל האם צה״ל למד מלקחי העבר?



לאחרונה התפרסמו מספר מאמרים הקשורים לפעילותו של חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים. מאמרים אלו היוו אצלי זרז לכתיבה על נושא חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים.

חשוב שחיל האוויר יבין גם אם באיחור של כמעט חמישים שנה כיצד הוא נתפש ע"י כוחות היבשה. כיצד מדינת ישראל השקיעה בחיל האוויר את מירב תקציב הביטחון שלה, מה היו הפירות להשקעה זו ובעיקר מה רצוי לעשות בעתיד.

אפתח בכמה משפטים שהופיעו בשני ספרים: הקטע הראשון מופיע בתוך הספר "פלוגה י' בסופה" המתאר את קורותיה של פלוגה סדירה בסיני ומבוסס על תחקיר עומק שנערך עם כלל חיילי הפלוגה. הספר יצא לאור בשנת 2005, שלושים ושתיים שנה אחרי המלחמה.

היום השני למלחמה –7 באוקטובר 1973 (ע' 94 בספר):

"... המשכנו לא להבין מדוע המערכת כולה לא מתפקדת ובעיקר היכן חיל האוויר. להוציא נקודות האור המנסות לחדור בעד מסך האש של התעלה שראינו במשך הלילה הראשון, לא היה זכר לשום מטוס משלנו עד לשעות הצהרים. אנחנו שגדלנו על סיפורי מלחמת ששת הימים לא הצלחנו להבין היכן חיל האוויר.

"ציפינו כל הזמן לבואו של חיל האוויר, היה ברור לנו שמשהו השתבש. ידענו מדיווחי הקשר שטנקים מצרים חצו את התעלה שלא לדבר על אלפי חיילים מצרים המסתובבים בשטחינו, ואין מטוס אחד לרפואה שיפציץ כוחות אויב אלה.

"ב–12:30 בצהרים נראו סוף סוף מטוסים בשמיים. זוג מיגים מצרים הפציצו את אזור טסה – זרקו פצצות וברחו. הפצצות לא גרמו כל נזק אבל אצלנו התחדדה תחושת התסכול, המטוסים היחידים שראינו היו מצריים והם הפציצו אותנו.

"על פי ידיעתנו מטוסים אלו היו אמורים להיות מושמדים על הקרקע בשדות התעופה שלהם תוך שלוש שעות או קצת יותר, אבל בוודאי לא להפציץ אותנו ולחמוק בשלום. גם בשאר ימי המלחמה חווינו חוויות דומות.״

הקטע השני מופיע בספר שיצא רק לאחרונה, "מלחמה משלו" של אורי בן יוסף (ע' 16 בספר):
"בימי המלחמה הראשונים והקשים ביותר חיל האוויר סייע באופן חלקי בלבד לכוחות היבשה, וכמעט עד סוף המלחמה הוא לא הצליח לממש את מלוא יכולותיו ולתרום באופן משמעותי להשגת הניצחון. השאלה מדוע זה קרה לא קיבלה תשובה מלאה עד היום. היא נותרה חור שחור בהיסטוריה של המלחמה."

משני הקטעים, הראשון מבוסס על עדויות חיות של לוחמים בכוח שריון במלחמה והשני של חוקר המלחמה עולה עובדה אחת. הציפיות מחיל האוויר היו אדירות הן בהתבסס על תוצאות מלחמת ששת הימים והן בהתבסס על ההשקעה הענקית שהמדינה והצבא השקיעו בו.

כחצי מתקציב הביטחון נותב ע"י הצבא לחיל האוויר. לא רק לרכישת מטוסים חדשים ליירוט אלא גם השקעה במטוסי הפצצה וסיוע לכוחות הקרקע. ההשקעה האדירה הזו מנעה השקעות דומות וקטנות בהרבה בכוחות היבשה.

מדינת ישראל טענה תמיד שההשקעה בחיל האוויר תניב תוצאות בפרוץ מלחמה בהפתעה. מי שיעצור את האויב יהיה חיל האוויר יחד עם כוח הסדיר הקטן עד לגיוס המילואים. אם לא תתרחש מתקפת פתע של האויב יהיה סיפק בידי צה"ל לגייס את כחות המילואים ולבלום התקפת אויב.

כתוצאה מתיעדוף זה כוחות היבשה זכו לפירורים תקציביים. חיל הרגלים בצה"ל יצא למלחמה עם רובה מטען בלגי ישן עתיר תקלות בטח באזור סיני עם חולות ואבק. התותחים שצה"ל השתמש בהם היו מיושנים, וכוחות השריון אף שהיו רבים יחסית חסרו אמצעים רבים כמו ראיית לילה, ראייה טרמית ואמצעי כינון מודרניים שיאפשרו לטנקים לפגוע במטרה כבר בפגז הראשון. היה מי שהחליט שחלוקת המשאבים הזו היא הנכונה.

ֿקודם כל - מגן על עצמו
לצד ציפיות אלו חיל האוויר בנה תורת לחימה משלו שכפי הנראה לא הייתה מתואמת כלל עם כוחות היבשה. חיל האוויר לפי תורת לחימה זו אמור בעת מלחמה לטפל קודם לכן באיומים עליו, כלומר השמדת סוללות הטילים, פגיעה במערכי המכ"ם, הפצצת שדות התעופה של האויב ורק אז להתפנות לסיוע כוחות היבשה.

תכן שתוכנית זו הייתה פועלת היטב אלמלא לא הייתה הפתעה בהתקפה מתואמת של מצרים וסוריה, אבל בפועל התוכנית הזו בהעצמת חיל אוויר על חשבון שאר הצבא נבנתה למצבי הפתעה. המציאות ידועה, התקיימה הפתעה וחיל האוויר לא סיפק את הסחורה.

כוחות היבשה הסדירים נשחקו מול צבאות אויב גדולים מאוד ועזרה מחיל האוויר לא הגיעה. לא רק שכוחות היבשה לא זכו לסיוע אווירי, התקיים מצב הפוך שבו כוחות היבשה נדרשו למשימות כיבוש בסיסי טילים מצריים בגדה המערבית כדי לפתוח מסדרון אווירי בטוח למטוסינו.

מסתבר שכלל ההשקעה האדירה בחיל האוויר ירדה לטמיון ויתרה מזו, בחלק קטן ביותר ממנה ניתן היה לצייד את כחות השריון והחי"ר ולשפר מהותית את יכולת לחימתם במלחמה.

ברצוני לציין מעדות ראייה אישית כי בלילה הראשון ראינו נקודות אור של מטוסי חיל האוויר המתנפצות אל מול קוו האש של הנשק האנטי אווירי של המצרים לאורך התעלה. התפעלנו מאומץ ליבם של הטייסים אבל אומץ לב זה לא עצר את המצרים.

נילחם לבדו

נדמה לי ששם ספרו של אורי בר יוסף "מלחמה משלו" הוא תמצית של המציאות שהייתה והיא גם מקור הבעיה. חיל האוויר התנהל כאילו הוא נילחם לבדו ואינו שייך לצה"ל. הוא דואג לצרכיו במנותק מצורכי הצבא וכאשר "מתאפשר" לו הוא מסייע לשאר הצבא. תפיסת עולם מקוממת זו רווחה בשנות השבעים ואני תוהה מהי התפישה הרווחת עכשיו בחיל האוויר שלנו.

הוג היה בכוחות הקרקע לציין את חיל האוויר שאינו חלק מצה"ל ובדרך כלל לטובה. הוא חיל מסודר, יש בו תחקירים ואיכות הלוחמים שבו גבוהה, אנשי צוות אויר שבו עברו מיון קפדני והוכשרו בצורה מקצועית ביותר לייעודם, כך גם צוותי הקרקע הטכניים.

אסור שתחושת הצבא "הנפרד" תחלחל גם למשימותיו, אם חיל האוויר ינצח וצבא היבשה יפסיד, מדינת ישראל תפסיד. יש לקחת בחשבון שצרכי צבא היבשה צריכים להתמלא גם אם בתנאים שאינם אופטימליים לחיל האוויר.

מקור הכתבה



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה