אחות לפליאדות, אורית אילן, ידיעות ספרים, 2022, 348 עמודים
|
(564) פרוזה
אחרי למעלה מחמש מאות סקירות ספרים שכתבתי, הספר
הזה אתגר אותי באופן מיוחד. הסיבה פשוטה, הספר זכה לאחרונה בפרס "ספיר"
היוקרתי, אולי הפרס היוקרתי ביותר לספרות עברית בישראל. אכתוב ישר, כגודל הציפיה
גודל האכזבה.
על אף שאינני חוקר ספרות אלא רק קורא ספרים, אחרי
הרבה שנות קריאה למדתי להבחין בין ספר שכיף לקרוא אותו לבין ספר שההנאה בקריאתו
ממך והלאה. למדתי להכיר ספרות שכתובה היטב אבל לא מעניינת וגם למדתי להכיר, לשמחתי
לא הרבה, ספרים שאתה ממש לא נהנה מחוויית הקריאה שלהם.
גיבורת הספר חווה טראומה כאשר בכביש לידה מתרחשת תאונת
דרכים. האם התאונה שינתה את מסלול חייה או היו סיבות נוספות, הכל אפשרי. במסגרת
השתקמותה היא מגיעה לקבוצת אנשים המוכנים לבטל עצמם טוטלית מול המורה הרוחנית
שלהם, "גורו". בהגדרה המשפטית שמספק לנו גורם אחר בספר זו אינה
"כת" אבל במרבית הסממנים המוכרים להדיוטות זוהי כת. אנשים מוכנים לספוג
שם במהלך המפגשים הטחות מילוליות קשות ביותר ומוכנים לחשוב שהכל לטובתם. תיאור
המפגשים האלו מטריד ביותר גם אם הם נקראים כטקסט ספרותי. מי צריך להיחשף לחוויות
שליליות כאלו?
השליש האחרון של הספר משתפר ומי שצלח את הספר
בשני השלישים הראשונים שלו ולא הניח אותו הצידה ימצא בו חומר שווה קריאה.
צר לי, אני נמנע בדרך כלל לכתוב ביקורות שליליות
היות ואני יודע כמה מאמץ נדרש מסופר להוציא תחת ידיו ספר ובמקרה הזה גם הידיעה שהספר
זכה לפרס ספיר... אני לא הייתי נותן לספר הזה את הפרס אבל כאמור אינני מבין גדול
בספרות.