מִי הָאֶחָד הַיּוֹדֵעַ
חג החרות ממש בפתח, אך חרותם של רבים נגזלה. את "חרבות ברזל" עדין מצחצחים ואין יודע מתי יבוא קצה של המלחמה. בשירו "הִרְהוּרֵי לָיְלָה" כתב ביאליק: אַבִּיטָה בֶעָבִים, אָבִינָה בַחֲשֵׁכָה – הַיְהִי קֵץ לַחֹשֶךְ? אִם סוֹף לַמַּהְפֵּכָה? הֲיָשֹׁךְ הַסַּעַר וִיְפֻזְּרוּ הֶעָבִים וְנָגַהּ הַסַּהַר וְנָגְהוּ כוֹכָבִים? אַבִּיטָה אֶל אֶרץ אַף אֵפֶן לְמָעְלָה – אֵין חָזוֹן, אֵין קֶשֶׁב – רַק סוּפָה וָלָיְלָה. בפסח הקרוב יישאלו יותר מארבע קושיות ולאלו אין מענה. מי ייתן ובערבו של חג השבועות נראה את קצה זנבה של המלחמה שתסתיים ושבו בנים לגבולם.
מִי הָאֶחָד הַיּוֹדֵעַ
וַיְהִי בִּימֵי "אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ",
עֵת כָּל הָעָם כְּבָר חָשׁ בָּרֹאשׁ,
פָּרְצָה לְפֶתַע מִלְחָמָה,
וְכָל הָעָם גַּעַשׁ, הָמָה.
לְמִלְחָמָה אֵין קֵץ נִרְאֶה
וְאַף בָּאֹפֶק אֵין רוֹעֶה.
מֶלֶל רַב בְּפִי צַמֶּרֶת
וְאֵין בָּצֵק כְּלָל בַּמִּשְׁאֶרֶת*.
יֵשׁ חֲטוּפִים וְנִרְצָחִים,
פְּצוּעִים רַבִּים וַחֲלָלִים,
נָכִים וַהֲלוּמֵי קְרָבוֹת
וּשְׁלַל גַּפַּיִם תּוֹתָבוֹת.
זוֹ מֶמְשָׁלָה בְּלִי עֶשְׁתּוֹנוֹת,
שָׁנָה חָלְפָה, אַרְבַּע עוֹנוֹת,
לֹא מְתַפְקֶדֶת כַּנִּדְרָשׁ,
וְזֶה בָּרוּר וּמְפֹרָשׁ.
וְאָתָא פֶּסַח, חַג חֵרוּת,
וּמִלְחָמָה גַּם מִבֵּירוּת,
גַּם שְׁלַל טִילִים מִן הַמִּזְרָח
עַל תַּשְׁתִּיּוֹת וְעַל אֶזְרָח.
מָתַי יָשׁוּבוּ חֲטוּפִים,
בְּבַת אַחַת אוֹ טִפְטוּפִים,
וּמִי מֵהֶם עוֹד בַּחַיִּים
הֲיֵשׁ לְכָךְ עוֹד סִכּוּיִים?
שאול
ט' בניסן התשפ"ד
17 באפריל 2024
*
מִשְׁאֶרֶת: קערה גדולה ללישת בצק
ולהנחתו בה עד שיתפח.