מדינה שאינה ראויה לקורבנות הלוחמים והאזרחים
|
גבול הצפון
(300) אתמול התראיינה תושבת שדרות שחזרה לעיר לאחר שפונתה. מדם ליבה היא אמרה: "ביחד ננצח – איזה ביחד ואיזה ננצח?" שאלה.
בתחילת המלחמה וביתר שאת בתמרון הקרקעי ברצועת
עזה נשמעה האמירה "שנהיה ראויים לקורבנות" בהרבה הלוויות.
ככל שעובר הזמן מתברר כי המדינה, ראשיה ויועציה,
ממש לא ראויים לקורבנות. הממשלה וחברי הכנסת מזמן לא ראויים לכלום אבל יש בעיה גם עם
ראשי הצבא.
החיזבאללה הפך את צפון המדינה למטווח אימונים
שלו. ברמה יומית הוא משמיד ופוגע בכל מטרה שברצונו והצבא נאלם דום. הם יורים
ואנחנו במדיניות המטופשת של ה-6 באוקטובר משיבים אש "למקורות הירי". הם
הורסים יישובים שלמים שלנו ואנחנו מגיבים "במידתיות". בהתחלה עוד היה
ניתן להגיד ש"למעלה" יש חישובים שאיננו מבינים, היום, אם איננו מבינים
כנראה שלא ניתן להבין. הפכנו ל"סמרטוטים" של המזרח התיכון.
כמה עוד אפשר להמשיך לסבול "ולהכיל"?
אתמול התראיינה תושבת שדרות שחזרה לעיר לאחר שפונתה.
מדם ליבה היא אמרה: "ביחד ננצח – איזה ביחד ואיזה ננצח?" שאלה.
המדינה לא מתפקדת כמעט בשום תחום והתפקוד וההקרבה
האישיים של האזרחים הנהדרים שלנו כבר לא יכול לכסות על ערמת הפשלות והתקלות. בכל
ארגון נורמלי במצב כזה ההנהלה הולכת הביתה, אצלנו נדבקים לכיסאות. המדינה זה אני
אמר לואי ה-16 ולא רק הוא. קודם אני ואחר כך המדינה, לא אמר הבנימין אבל פעל כך
בנחרצות.