הנזק הגדול ביותר הוא אובדן אמון הציבור בממשלתו

במבצע שלום הגליל (מלחמת לבנון הראשונה) שרתי בגדוד חי"ר אשר התחיל את הלחימה בצידון ועבר לביירות. במהלך המצור על ביירות עמדנו על רכס בחמדון מדרום לביירות ונקבעה לנו פגישה בשטח עם מפקד פיקוד הצפון האלוף דרורי. מעבר לתדרוך המבצעי התפתחה שיחה בה סיפרנו לאלוף כי כאשר החיילים רוצים לשמוע חדשות הם מעדיפים לשמוע את "קול הפלנגות" שהיה בעברית על פני גלי צה"ל שגם הם נקלטו באזור בגלל האמינות הנמוכה שלהם.  בעודנו במקום צללו מספר מטוסי חיל האויר על בירות והפציצו את חלקה הצפוני. באותה שעה דיווח דובר צה"ל ברדיו כי הותקפו יעדים בבירות בגלל אש שנפתחה מהם על כוחותינו, דבר שלא היה במציאות. השתמשנו בדוגמא הזו מיידית מול האלוף והראינו לו את חוסר האמינות בשידורים. האלוף אמר שאיננו יכולים לדעת אם מזרחית לנו פתחו המחבלים באש על כוחות צה"ל...

המצב בהווה דומה, יש החלטות חשובות שמתקבלות בממשלה, חלקן טובות, חלקן הזויות, חלקן מונעות מאינטרסים פוליטיים וחלקם מאינטרסים אישיים של ראש הממשלה. הבעיה המרכזית היא שרוב העם איבד כל אימון בראש ממשלה וממשלתו, גם כאשר ההחלטות נכונות, הציבור אינו מאמין למנהיגיו ואינו יכול לדעת מה המניע האמיתי שלהם.

אובדן אמון הציבור בממשלתו ובעיקר בראש ממשלתו הוא מזיק ונורא. כאשר אין אימון אין לכידות ואין חיבור. נראה כי ראש הממשלה לא מפנים וגם אינו מעוניין ברמת האמון בו, העיקר מבחינתו הוא שרידותו האישית ודחיית משפטו ככל האפשר. "המדינה זה אני" אמר לואי ה-16 אבל הוא היה מלך וביבי? היה שמח להיות מלך ישראל וההתקנאות שלו בטרמפ מורגשת.