הטיגריס הלבן, ארווינד אדיגה, ידיעות ספרים, 2008, 298 עמודים
|
(650) מציאות ורומן
אדיגה שהוא סופר הודי מביא בספרו הראשון את סיפור
המעמדות (קסטות) בהודו הענקית. בספר סיפור חייו של ילד הגדל בכפר קטן ופשוט עד כדי
פרימיטיבי שמאפיין אלפי כפרים דומים בתת היבשת של הודו הענקית.
הילד נולד למשפחה ענייה ולכן נגזר גורלו. אביו
גורר ריקשה והמשפחה כולה חיה בשותפות עם בעלי חיים ומעט חקלאות לפרנסתם וקיומם.
חובת ההליכה לבית הספר היסודי קיימת אבל התנהלות
המורה בעייתית בלשון המעטה. המורה מרבה לישון בשעות הלימוד ומרבה להכות את תלמידיו
אם בצעו מעשה שאינו ראוי לדעתו.
משכורתו משמשת אותו לצרכיו הפרטיים מבלי לתת
תמורה בעדה, בשעות הלימוד הוא נוהג לשכב על מזרון וללכת לישון את משימותיו אינו
מבצע בדיוק כמו שאר עובדי המדינה בכפר אשר מועלים בכסף שהם מקבלים לצרכים פרטיים
וגובים שוחד עבור השירותים שהם מחויבים לתת.
לוקח זמן במהלך הקריאה להבין שהסופר מתאר מציאות
קיימת ולא שהחליט להשתלח במשטר ההודי. הדרכים מהכפר למרכז המדינה חלקם סלולים ומי
שנולד בכפר, חייו מוסללים להישאר בכפר כמו הוריו, להתחתן בכפר ולהביא ילדים שיגדלו
כמוהו בבערות ובעוני.
אבל הילד המסוים הזה ששמו בלראם האלוואי שכינוי
"הטיגריס הלבן" הוא שונה ובגיל צעיר הוא מרגיש שאינו רוצה שחייו יעברו
כמו חיי הוריו ואחיו. זהו תהליך איטי וממושך בו הילד לומד את התנהלותה של הודו
שספגה עקרונות שלטוניים מהבריטים ששלטו בה אבל פיתחה את נושא השוחד לדרגת אומנות.
אינך יכול לבצע דבר במדינה מבלי "לשמן" את הפקידים הרלוונטיים. השוטר שרשם
שלך דוח תנועה ימיר אותו בכלום אם יקבל תשלום מתאים ואם חלילה הרגת אדם בכביש, מנהל
תחנת המשטרה הקרובה, יאתר מישהו באזור ויפיל עליו את העברה תמורת תשלום.
לאורך חייו הופך בלראם לנהג כי הוא מבין שמקצוע
זה יחלץ אותו מהעוני בכפר. הוא מוצא לא "אדון" והופך לנהגו וגם למשרתו.
הספר כתוב בצורה ביקורתית אבל קריא מאוד כי נראה
שהוא מתאר מציאות. סופו של הספר מפתיע.
מומלץ אף שבהתחלה התקשיתי לקרוא ולהנות מסגנון הכתיבה
שלו (אולי התרגום, איני יודע).