פרופ' אוריאל סימון הלך לעולמו

איני פילוסוף או חוקר תנ"ך אבל זיכרון מיוחד יש לי מפרופ' אוריאל סימון.

בשנות השבעים המאוחרות הלכתי למועדון סטודנטים שהיה בזמנו ברחוב איתמר בן אבי (הצמוד לרחוב האדרת) בבניין שמזמן נהרס ובמקומו צמח לו בניין דירות יוקרה.

במועדון היה מפגש בין פרופסורים נכבדים ובהם פרופ' ליבוביץ', פרופ' אוריאל סימון ואחרים שאיני זוכר את שמם ואפילו את נושא הדיון איני זוכר.

אני זוכר היטב את הרושם העז שעשה עלי אוריאל סימון בעומדו מול ענק הרוח ליבוביץ'. פרופ' ליבוביץ' כדרכו חיסל אחד לאחד את המתדיינים מולו, הוא היה נואם בחסד, חריף לשון וחד בטיעוניו וכל יריביו של ליבוביץ' הרימו ידיים די מהר אבל פתאום הגיע תורו של פרופ' אוריאל סימון. סימון נעמד מולו והשמיע טיעונים חזקים שפרופ' ליבוביץ' לא יכול היה להם. ליבוביץ' לא היה אדם שמוותר אבל בשיח עם המומחים האחרים זה היה קטל ואילו מול סימון הרגשתי שיש כאן אדם בשיעור קומתו והמהלומות המילוליות שהוחלפו היו בין שווים.

הייתה באוויר ממש תחושה שסוף סוף קם אדם בשיעור קומתו של ליבוביץ' ומשיב מלחמה שערה. במשך עשרות שנים זכרתי את העימות ואת תחושתי ממנו אף שהנושא מזמן נשכח.

יהי זכרו ברוך ומי ייתן שיקומו לנו אנשים ברמתו.