האם צה"ל מתאמן ?

מאז סיום מלחמת לבנון השנייה והפקת הלקחים ממנה חוזרת ועולה האבחנה כי חלק מתוצאותיה הלא מעודדות של מלחמת לבנון השנייה קשורה בעובדה שצה"ל הפסיק להתאמן. "ההארה" הזו שהצבא גילה בשנה האחרונה מעניינת במיוחד לנוכח העובדה שהצבא, בניגוד לעמדתם של רבים, החליט להפסיק להתאמן בצורה מאוד סלקטיבית לפני המלחמה, דבר המוכיח כי הייתה ידיעה בצבא בשנים האחרונות לגבי חשיבותם של האימונים. כדוגמא ניתן להביא את חילות האוויר והים בהם רמת האימונים נשמרה יחסית למה שהיה מקובל בעבר. הנפגעים העיקריים מצמצום האימונים היו חיילי כוחות היבשה ובתוכם חוד החנית שלו "הגדודים". גדודי החי"ר והשריון הפסיקו לחלוטין להתאמן וגם תקופת ההכשרה הבסיסית צומצמה בחוסר אחריות. הנימוק להפסקת האימונים היה כמובן האינתיפאדה אשר שאבה לתוכה את מרבית כוחות היבשה של הצבא.
אבל מבדיקה מעמיקה יותר עולה כי חרב הקיצוצים באימונים הייתה סלקטיבית ביותר. יחידות מיוחדות רבות המשיכו להתאמן על פי הנוהל הקודם ותרומתם למאמץ הכללי של הצבא בפעילות הביטחון השותף הייתה מזערית, לעתים אפסית.

עכשיו אחרי שהתובנות האלו נכתבו שוב ובדם יצא הצבא במסע נמרץ של אימונים והחזרה לכשירות. העיתונות מדווחת מדי שבוע על תרגיל חטיבתי כזה או אחר שהסתיים, התקשורת האלקטרונית מציגה הסתערויות על מתחמים שונים וחיילי המילואים מרואיינים ומספרים כי רוח חדשה נושבת. אכן שינוי אבל השאלה הנשאלת האם המינון האינטנסיבי המדווח בתקשורת מצביע על המציאות.

נכון, לעומת יום אימון אחד גם שבוע אימון הוא גידול בשבע מאות אחוזים, אבל המבחן לדעתי צריך להיעשות בהשוואה לתקופות בהם הצבא התאמן וראה בייעודו המרכזי התכוננות למלחמה. לפני מלחמת יום הכיפורים צה"ל נחשב ובצדק צבא שמשקיע באימונים ובהכשרה. גם אז הייתה פעילות בט"ש, אומנם הרבה פחות אינטנסיבית מפעילות הבט"ש בשטחים אבל גם אז הצבא השקיע כוחות גדולים בהגנה על הגבולות הארוכים שאחרי מלחמת ששת הימים. קוו בר-לב בתעלה, קוו נהר הירדן ביהודה ושומרון, רמת הגולן בצפון וגבול הלבנון שמעולם לא היה גבול שקט.

בתקופה ההיא, לאחר ההכשרה הבסיסית, הצבא דאג שחייליו יתאמנו חצי שנה בשנה. בדרך כלל הייתה נהוגה תקופת בט"ש של אחזקת קוו במשך שלושה חודשים ולאחריה פרק אימון אף הוא של שלושה חודשים וחוזר חלילה. בהיקף אימונים זה של חצי שנה בשנה שמר הצבא על כשירות גבוהה וגם על הביטחון השוטף. להזכיר לקוראים הצעירים, אף שבמלחמת יום הכיפורים הופתענו בצורה הקשה ביותר מאז קום המדינה ואף שההתקפה היה מתואמת ע"י שני צבאות ערב הגדולים באזור, מצרים וסוריה, ידע צה"ל בכוח חיילו ומקצועיותו להביס את צבאות ערב ולהעביר את הלחימה לשטחם. המחיר היה כבד אבל המשימה הושגה.

מבדיקה שאינה מדעית שערכתי מול מספר חיילי גדודים בסדיר מסתבר שמאז סיום מלחמת לבנון השנייה ועד היום התאמנו מרבית הגדודים כחודשיים ושאר עשרת החודשים הוקדשו למשימות בט"ש. זה היקף אימונים הגדול כמעט במאה אחוז ממה שהיה מקובל ערב המלחמה אבל הוא בפירוש אינו מספיק. יש לזכור, בשרות המילואים המשימה המרכזית של הצבא היא לשמור על כושר קיים וכמעט בלתי אפשרי ללמד דברים חדשים את חיילי המילואים. המשמעות היא שעיקר ההכשרה ולימוד המקצוע הצבאי חייבים להתבצע בשרות הסדיר. באימון שמשכו חודשיים בשנה לא ניתן להשיג את כל אלה.

השאלה היא, כיצד מפנים את הצבא הסדיר הקרבי ובעיקר את הגדודים לאימונים. לדעתי יש שני כיווני פתרון, הראשון, חלוקה שווה יותר של הנטל בין החיילים הקרביים שנמצאים היום בצבא. המשמעות היא לשלב באופן הרבה יותר אינטנסיבי את חיילי היחידות המיוחדות בפעילות הבט"ש, דבר יגרום גם להעלאת רמתם המבצעית וגם יפחית את העומס מחיילי הגדודים השחוקים שנמצאים בשטחים. ניתן לבצע זאת בחלק מן המקרים לא על חשבון אימון היחידות המיוחדות עצמם אלא ע"י השוואת תנאי השרות שלהם לחיילי הגדודים, כלומר איזון רב יותר בחופשות כך שזמינותם לצבא תהיה גם בסופי שבוע כמקובל בגדודים ולא בהיקף המזערי כפי שקיים היום. כיוון אחר שאינו סותר את קודמו, הוא הגדלת הצבא. בודאי שלשמע רעיון זה יהיו מי שיקפצו ויגידו הכיצד במקום לצמצם בצבא אתה מציע להגדילו. ובכן "מזרח תיכון חדש" נמצא עדיין בראשם של אנשים ולא במציאות בשכם, ברמאללה או בבינת-ג'בייל. בנוסף רק אי ידיעה של הציבור את פרטי האירועים שמתקיימים יום יום ולילה לילה בשטחים משלה את הציבור לחשוב כי הכוחות שהצבא מחזיק בשטחים מספיקים לביצוע המשימות. העומס המוטל על חיילי הגדודים המשרתים בשטחי יהודה ושומרון הוא עצום, חלקם הגדול לא ישנים לילות רצופים דבר שמוריד את היעילות המבצעית שלהם ואף מסכן אותם בביצוע המשימות הנדרשות מהם.

הגדלת מחזורי הגיוס ע"י מדיניות קשוחה יותר בלשכות הגיוס וצמצום הפטורים הסוחפים שנהוגים היום עד כדי שחרור למעלה מחצי מחזור גיוס בגין חוסר התאמה יביאו לגידול במספר המתגייסים ולהגדלת הכוחות הסדירים. הגידול יאפשר את ביצוע המשימות הנדרשות בעומס מוקטן לעומת המצב היום וישחרר כוחות סדירים לביצוע אימונים נוספים עד כדי חצי שנה בשנה.

אל ניתן לזרם הידיעות האופטימיות בתקשורת להטעות אותנו. צה"ל לא מתאמן מספיק. בפרפראזה על דברי בן-גוריון אומר, חובה על כל אם עברייה בישראל לדעת כי בנה ששלחה לצבא מקבל את ההכשרה הראויה והמכסימלית האפשרית כדי שיכולתו בקרב תהיה המקצועית ביותר האפשרית, תחסוך בחיי אדם ותאפשר את ביצוע המשימות בצורה טובה ומהירה.