שביתת הסטודנטים - צודקת ולגיטימית

מנחם גלברד כותב בדה-מרקר ("הסטודנטים נוהגים כעדר" – 1.5.07) כי שביתת הסטודנטים אינה מוצדקת וכי הם נוהגים כעדר. עוד כותב מנחם כי אין מטרה מוגדרת לשביתה וכי פירוק וועדת שוחט לא מצדיק שביתה.

ראשית ראוי להדגיש כי גלברד חותם על מאמרו כדוקטורנט באוניברסיטת חיפה. מן הראוי שציבור הקוראים ידע כי ברוב המקרים דוקטורנטים אינם משלמים שכר לימוד ובמרבית המקרים אף מקבלים גמלה מן האוניברסיטה. עוד יש לציין כי כדוקטורנט לימודי התואר הראשון והשני מאחריו, כלומר עניין שכר הלימוד לגבי גלברד הוא מן הסתם תיאורטי בלבד.

אני חושב כי מאבק הסטודנטים צודק ולגיטימי ודווקא מאבק כזה מצביע על בגרות ושינוי חיובי במאבקים בחברה הישראלית. ניתן היה לצפות כי סטודנטים בהווה "יסבלו" עוד שנה בממוצע עד לסיום לימודיהם ולכן גם יוותרו על מאבק שתוצאותיו ברוב המקרים לא ישפיעו עליהם. אבל דווקא הסטודנטים של ההווה משקיעים במאבק בעיקר עבור הדור הבא של הסטודנטים. מה יותר לגיטימי משביתה שנוהג ציבור שמרגיש נפגע מול הממשלה, האם הוא צריך להפר חוק כדי למחות ? מי שבינתיים מפר את החוק היא משטרת ישראל המפזרת את הפגנות הסטודנטים  בברוטאליות בלתי נסבלת וששוטריה מעלימים את זהותם בניגוד לחוק. השביתה היא הנשק הלגיטימי של האזרח מול השלטון כאשר הוא מרגיש כי נעשה לו עוול. מרבית מתנגדי השביתה מביאים נימוקים שונים המסבירים כי שכר הלימוד עצמו אינו גבוה. אם כך מדוע וועדה ציבורית נכבדת לא פחות מוועדת שוחט חשבה בדיוק את ההיפך. ציבור הסטודנטים נאבק כיום על הדמוקרטיה הישראלית ושמירה על כללי שלטון תקינים. ממשלת ישראל הקודמת אישרה את המלצות וועדת וינוגרד (הראשונה, לא זו של מלחמת לבנון השנייה) להורדת שכר הלימוד עד לחצי. הממשלה לא רק קיבלה את ההמלצות אלא אף אישרה אותן בהחלטת ממשלה. כיצד יתכן שממשלה חדשה מתנערת מהחלטות קודמתה ולא מקיימת את הכלל הבסיסי במדינה דמוקרטית של רציפות שלטונית. כאשר נוח לאולמרט הוא תולה את רעות המלחמה בממשלות קודמות וכאשר נוח לו הוא חופשי בהחלטותיו ממשלות קודמות. זו התנהגות צינית ולא ראויה.

הסטודנטים בישראל מגיעים ללימודיהם בגיל מאוחר יחסית למקובל בעולם, נדרשים לחובות חברתיים כבדים שאינן נהוגים בעולם כמו מילואים וגם נדרשים להוצאות משפחה וחיים משותפים בגלל גילם. כל אלו לא מתקיימים במדינות אחרות. יש סיבות נוספות מדוע ראוי שסטודנטים יהיו זכאים ללימודים זמינים אבל הערך העיקרי בעיני זו עמידה על התחיבות הממשלה לאזרחיה שאינה מקוימת. אין לי התנגדות שתעשה דיפרנסאציה בין חוגי הלימוד השונים אבל התעלמות מהבעיה עצמה לא תסייע.

כתיבה של סטודנט שספק אם שכר הלימוד רלוונטי לגביו כנגד ציבור הסטודנטים שנאבק על שכר הלימוד שלו בעייתית. מעניין אילו הכותב היה בתחילת השנה הראשונה ללימודיו מה הייתה דעתו אז ?