הניהול בבתי הספר למנהל עסקים אינו מובן מאליו

מירב ארלוזורוב כותבת (דה מרקר 18 ביולי 2007) בשמו של פרופ' צבי פירן דיקן בית הספר למנהל עסקים בירושלים כי הבעיה המרכזית של בתי הספר למנהל עסקים בארץ היא הפער האדיר בין שכר המרצים בחו"ל לשכר עמיתיהם בארץ.

כמי שמכיר את המערכת האקדמית בארץ ואת זו של בית הספר למנהל עסקים בירושלים אני רוצה להציע סיבות נוספות למצבן החמור של הפקולטות האלו בארץ וזו שצבי פירן עומד בראשה.

הכשלים בפקולטה למנהל עסקים בירושלים ובחלק מן האוניברסיטאות האחרות ידועים כבר שנים למי שנמצא בתוכן וגם למרבית הסגל האקדמי, יש בהווה והיו בעבר גורמים מתוך הפקולטות שהתריעו על הבעיות מספר פעמים בשנים האחרונות אבל קולם לא נשמע.

תחום הניהול אינו תחום מובן מאליו, האוניברסיטאות במשך שנים לא ייחסו חשיבות למרכיב זה ובמרבית החוגים ממונים מנהלי החוגים או המחלקות בתורנות ללא קשר לכישוריהם הניהוליים או אפילו לרצונם למלא תפקיד זה. התוצאה הברורה היא רמה ירודה של ניהול. כמו כן, מקובל באוניברסיטאות שמנהל המחלקה צומח מתוך תחום הידע של מחלקתו. מבחינה זו בית הספר למנהל עסקים בירושלים הוא חריג בכך שמנהלו הוא פיסיקאי ואינו מומחה בתחום המחקר של הפקולטה. הטלת כל הכישלון על השכר הנמוך למרצים זו הטיה של המציאות שלא מצביעה על הבעיה האמיתית ולא תביא לפתרון אמיתי.

ניהול נכון של הפקולטות מחייב בניית הדור הבא של החוקרים וזאת ע"י השקעה בסגל והגדלת המשרות והתקנים. ניהול כזה יביא תועלת רבה יותר מגידול בשכר המרצים. בהעדר חזון או אפילו מטרות מוגדרות לבתי הספר המשאבים מפוזרים בתחומים רבים דבר המונע התמחות. רצף המילים "מנהל עסקים" הפך לביטוי נחשק למרבית הצעירים היום בלי שיש לכך הצדקה. מעולם לא הבנתי מה בדיוק מציעים בתי הספר למנהל עסקים לסטודנטים לתואר ראשון. לטעמי מנהל עסקים יכול להיות הגיוני ומוצדק לתלמידי תואר שני ומעלה אחרי שרכשו תואר מקצועי ראשון כמו כלכלה, מחשבים וכו'. כמי שלימד במשך שנים כמורה מן החוץ בבית הספר למנהל עסקים וחי במקביל בעולם העסקי / ציבורי נתקלתי בתופעות שאינן מקובלות מחוץ לאוניברסיטה.

אין ספק שרמת שכר נאותה יכולה למשוך כוחות טובים, מאידך הטיעון שבחו"ל ניתן להרוויח יותר ממש לא משכנע אותי. מי שבחר לחיות בארץ, להיות אזרח ישראלי על כל הקשור בכך יהיה כזה גם ברמת שכר נמוכה יותר. מי שהמרכיב הכספי הוא העיקרי בחייו ומוכן להחליף את תרבותו ואורח חיוו ולחיות בחו"ל בצורה קבועה – יבושם לו, איני בטוח שהאוניברסיטאות בארץ צריכות לחזר אחריו, בטח לא האוניברסיטה העברית. אגב, כיצד מסביר צבי פירן את הפריחה של מחלקות אחרות באוניברסיטה ששם מגיעים להישגים אקדמיים מעולים והן מדורגות ברמה עולמית בתחומן באותו רמת שכר ?

הדו"ח החיצוני של המל"ג יכול להוות נקודת שינוי אם המסקנות יוסקו ותשופר האיכות הניהולית של הפקולטות, יוגדרו מטרות ויעדים ברורים ותהייה בהן מנהיגות מקצועית וניהולית. הסטודנטים טובים, המרצים ברובם טובים, יש לחפש את הבעיה לא רק בשכר.