על הכתבה של יאיר שלג בנושא גדוד 202 במלחמת יוה"כ וכל תגובתו של אל"מ יהודה וגמן (מקור ראשון)

טוב עשה יהודה וגמן שהגיב על כתבתו של שלג. כאשר אני קראתי את הכתבה המקורית, הרגשתי אי נוחות בלשון המעטה. החלטתי לא להגיב כי עימות עם קבוצת לוחמים המשוכנעת כי לחימתם היא שיצרה את השינוי במלחמה אינה נוחה לאף לוחם. אז ראשית אציין מניסיון של יותר מקרב אחד, אין בכלל חשיבות האם הקרב בו השתתפת בו היה קרב "חשוב" או "שולי", החייל הפשוט עסוק בלחימה, בהישרדות, בהתגברות על הפחד ולכן מה מידת התרומה של הקרב בו השתתפת למערכה כולה פחות חשובה.

אבל מאידך כאשר עיתונאי כותב על קרב מסוים, גם אם כוונתו המרכזית הייתה להביא את הסיפור האנושי על החלטה לקרוא לילדים שטרם נולדו על שם מפקדם או על שם צומת במפה הוא אינו פטור מהפרטים. מתן הכשרה למידע כמו זה שגדוד 202 עצר חטיבה מצרית בעוד שהחטיבה נעה בטווח שהוא מחוץ לאש של גדוד חי"ר היא לא סבירה במיוחד שהיא מקפחת את חלקו של גדוד אחר (46 שריון). אני מבין את הרצון והצורך לייצר מורשת קרב ראויה לחיילים אבל זו אינה פעם ראשונה בו מפקדים מחטיבת הצנחנים ניכסו לעצמם קרבות של אחרים.

קרב החווה הסינית התקבע כקרב גבורה של גדוד 890 במלחמת יוה"כ. החווה הסינית למי שאינו יודע נמצאת למעלה מארבע ק"מ ממקום קרב ההתקלות של לוחמי 890. האם בכך מוקטנת לחימתם של לוחמי 890? לדעתי ממש לא אבל למה להשריש בציבור עובדה שאינה נכונה ולמה לעשות זאת על חשבון כוח שריון מחטיבה 14 שהוא הוא שכבש את החווה הסינית. אם נלך יותר רחוק בהיסטוריה היום ידוע לכולם שהראשונים שהגיעו לכותל המערבי במלחמת ששת הימים היו חיילים מהחטיבה הירושלמית (חטיבה 16) ובפועל לאחר שהצטלמו לידו קיבלה משימה נוספת לנוע לכיבוש דרום ירושלים. או אז הגיעו הצנחנים לרחבת הכותל והשאר היסטוריה. יש דוגמאות נוספות. לכאורה את מי זה מעניין אחרי עשרות שנים מי כבש מה ומה בכלל משנה כי הגדוד שלי היה בנקודה X או 5 ק"מ ממנה.

מסתבר שזה כן משנה. מה יש לו ללוחם המסכן את חייו במלחמה? הכרה בתרומתו וחלקו בה. גם כאשר הלוחם מנצח סופו להכיר בעובדה שהוא הפסיד, זו טבעה של כל מלחמה, כאשר אתה מנצח אתה מפסיד גם אם לא ביום הקרב או לאחר שנה, החוויות שאת הנושא בליבך אינן של ניצחון. אנחנו נלחמים כי צריך ולא מעבר לזה. אבל לפחות שמישהו יעריך את תרומתנו ויקיר בה, את הסיכון שלקחנו על עצמנו, ואם חיילי גדוד 46 הם שבלמו את החטיבה המצרי שידע זאת העולם ושידעו בישראל שהם הם אלו שעמדו במשימה. וכל זה אינו פוגע בלחימתם הקשה עם הנפגעים של חיילי גדוד 202 בקרב זה או בקרבות אחרים.