משה זאגא (1937-2023)

עפר דרורי 14.05.2023 23:17
משה זאגא (1937-2023)


דברי הספד למשה זאגא שנאמרו בבית הכנסת בו נהג להתפלל, מאי 2023. לזאגא היה עיטור המופת ממלחמת ששת הימים.



ביום ה-5 ביוני 1967, בירושלים, תוך כדי הפגזת מרגמות, רץ סמל משה זאגא לעמדה, נשא את המק"כ (מקלע כבד בקוטר 0.5 אינץ') ופתח באש על האויב בטווח 150 מטר. הוא נפגע מפגז בעת הירי. על מעשה זה הוענק לו : עיטור המופת, ניסן תשל"ג, אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי.

הטקסט לעיל נכתב בכתב הצל"ש של משה זאגא לאחר מלחמת ששת הימים, צל"ש זה הומר לעיטור המופת בשנת 1973 במסגרת חוק העיטורים לצבא ההגנה לישראל שהתקבל בשנת 1970.

משה שגויס אחרי מבצע קדש לצבא העביר שרות סדיר בנח"ל כמ"כ טירונים בשקט ושלווה. כך הגיע למלחמת ששת הימים כאיש מילואים ללא כל ניסיון קרבי. במילואים שובץ לחטיבה 16 הירושלמית לגדוד 163 של החטיבה. המשימה של משה בתחילת המלחמה הייתה להגן על שטחנו מול המוצבים הירדניים בשיח עבדול עזיז (אזור מבשרת ירושלים של היום). תפקידו של משה היה מפקד כיתת מקלעים כבדים. היות וחטיבה 10 של בן ארי כבשה את השלוחות שמצפון לירושלים תפקידו של הגדוד שאליו השתייך משה הפך למיותר. הגדוד קיבל משימה חדשה והיא כיבוש שכונת אבו-טור הערבית. תפקידו של משה היה לתת חיפוי באש לכיוון המוצבים הירדניים שמולו ובכך לאפשר לאחת מפלוגות הגדוד לכבוש את בתיה הצפוניים של השכונה (אזור בית המלון דן בוטיק של היום). במהלך התנועה לעמדה שהייתה בפועל גדר אבנים בין בתים נורתה על הכיתה של משה אש כבדה שכללה גם ירי פגזים. המרחק בין הרכב שהסיע את הכיתה של משה לעמדה היה של כ-60 מטר בשטח חשוף, החיילים היססו להתקדם בשטח החשוף ומוכה האש ואז משה פקד עליהם להעמיס את המקלע הכבד ששקל כ-58 ק"ג עליו והחל לרוץ ראשון חשוף לאש הירדנית. החיילים שראו את מפקדם רץ קדימה הצטרפו אליו וכך שני המקלעים הכבדים ומקלע המא"ג של הכיתה שלו החלו לייצר אש מול הירדנים. שניות לאחר שהמקלעים של משה פתחו באש, נפצע משה מאש ירדנית לעבר העמדה שעליה פיקד. הפציעה הייתה בעין ובפנים ומשה פונה להדסה עין כרם. הקרב הוכרע רק לאחר כשעה וחצי היות ולפלוגה המסתערת היו כארבעים פצועים.

כפי שיודעים רבים משה לא דיבר על הצל"ש שלו וגם אנחנו המכירים אותו עשרות שנים לא הכרנו את הסיפור. רק כאשר התחלתי לחקור את נושא העיטורים והצל"שים בצה"ל לפני כשני עשורים נתקלתי בשמו, צלצלתי אליו ולמען האמת הוא די ניסה להתחמק מדיבור על מעשה הגבורה. בסוף הצלחתי לדובב אותו מעט. אדם צנוע מאין כמותו היה משה ולצד מעשה גבורתו תרם רבות בתחומים אחרים. ילדי השכונה כפי שכבר נכתב אהבו אותו ואת הסוכריות שנהג לחלק להם בשבתות. זכות גדולה לקהילה של בית הכנסת שאחד ממתפלליה הקבועים היה משה אחד מ-607 חיילים שזכו לאות המופת בכל 75 שנות קיומה של המדינה. יהי זכרו ברוך.



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה