תגובה למאמר: הנגמ"ש - אמצעי תובלה ממוגן או רכב לחימה נושא רובאים? שפורסם במערכות יוני 2024

נער הייתי וגם זקנתי והוויכוח על הדרך שיש לעשות שימוש בנגמ"שים בעודו ניטש. אם נתמקד בקורה בצה"ל בשישים השנה האחרונים נלמד את העובדות הבאות:

1.     בתחילת קיומו של השריון בצמוד להקמתו של צה"ל שימשו הזחל"מים את פלוגות החרמ"ש ככלי תובלה לכוחות החי"ר המשוריינים בצמוד לכוחות הטנקים בגדודי השריון. דרך הפעלה זו שימשה את צה"ל משנות החמישים ועד לתחילת שנות השבעים. עיקר כוחות החי"ר הרגילים הוסעו לקרבת קווי האש באוטובוסים, דוגמאות רבות לכך ניתן לראות בתצלומים בהם הצנחנים מתקרבים לתעלה עד לאזור טסה. לעומתם חיילי גולני כאשר עלו לחרמון, נעו עד לנקודת זמן מסוימת על זחל"מים ולאחר מכן ברגל.

2.     בשנת 1971 הגיעו ראשוני הנגמ"שים M113-A1 והוקצו לפלוגות החרמ"ש בגדודי הטנקים כתחליף לזחל"מים המיושנים. החי"ר נשאר עם הזחל"מים מלחמת העולם השנייה.

עיקר כמות הנגמ"שים הגיעו לצה"ל לאחר מלחמת יום הכיפורים מעודפי הצבא האמריקני, אישית כלוחם בפלוגת חרמ"ש אני זוכר שלאחר מלחמת יום הכיפורים כאשר נותרנו ללא נגמ"שים שנפגעו במלחמה, הגיע משלוח של נגמ"שים חדשים מאיטליה ונקלטו אצלנו בפלוגה.

גם הזחל"מים וגם ראשוני הנגמ"שים הגיעו לצה"ל ולשריון ככלי הובלה של לוחמים עם מקלע מפקד אחד מסוג 0.5. בתהליך קליטתם של הנגמ"שים מסוג M-113 הוחלט לשלב בהם תכונות של הובלה יחד עם תכונות של לחימה. כחלק ממדיניות זו הותקנו הנגמ"שים במקלעי סיפון מסוג מא"ג ובחלק מהם גם במרגמות 52 מ"מ. לצד המיתקנים האלו שונתה תורת הלחימה בפלוגות החרמ"ש ושולבה בהם לחימה מהנגמ"שים בצורה רכובה. יחד עם זאת בוצעו תרגולים רבים של פריקה מהנגמ"שים תוך כדי נסיעה כאשר הנגמ"ש מסתער ויורה בצורה רכובה אל יעדי האוייב במקלעים שעליו ובהגיעו לשולי התעלות ביעד מבצר הא פורק את הלוחמים ללחימה רגלית בתעלות או ביעד מסוג אחר.

השריון בצה"ל עבר תהפוכות רבות ביישום השימוש בחיל רגלים משוריין. בתחילה שולבו הכוחות עם הטנקים, לאחר מכן הופרדו כקוו לחימה אחורי, לאחר מכן בגלל הניידות הרבה של הנגמ"שים החדשים שולבו הנגמ"שים בחזית הלחימה ביעדים מבוצרים. בהמשך בוטלו פלוגות החרמ"ש בגדודי הטנקים. לאחר שנים רבות חזרו ושילבו כוחות חי"ר בגדודי הטנקים אבל תחת השם פלוגות מסייעות ולבסוף בוטלו שוב פלוגות אלו.

נראה שצה"ל וחיל השריון מתלבטים בהפעלה הנכונה כבר שבעים שנה וראוי ששינויי הכיוון התכופים יעצרו ויוחלט מה נכון לצה"ל לעשות. שינויים תכופים במדיניות הצבא לא תורמת לכוחות ולהשגת מטרות הלחימה.

תפקידו של הנגמ"ש לספק את הצורך של הלחימה המשולבת עם כוחות השריון.  אחרי מלחמת לבנון השנייה ובטח עכשיו בעיצומה של מלחמת חרבות הברזל אין גורם צבאי רציני שחושב שאין צורך בטנקים ולאור הבנה זו יש לגבש אחת ולתמיד את תורת הלחימה ואת מבנה הכוח המשוריין מבחינת הרכב כוחות המשנה שבו. עפ"י תפיסה זו ייקלט הנגמ"ש המתאים.

בכל מצב יש להשאיר גמישות בתפעול הנגמ"שים שתאפשר הגנה על הלוחמים מפני האש בלחימה, פגזי מרגמות ותותחים כמו גם נשק מהאוויר כמו טילים, רקטות וכתב"מים. לצד הגנה זו יש לאפשר לחימה מתוך הנגמ"ש עצמו בתוך סביבה רוויית אש עד להגעה אל היעד המחייב לחימה רגלית כמו בשטחים בנויים.

החשובה היא ההחלטה, היישום יהיה עפ"י החלטה.