בנגאזי-ברגן-בלזן, יוסי סוכרי, עם עובד, 2013, 304 עמודים
|
(615) שואת יהודי לוב
כבר במהלך קריאת הספר הרגשתי שנפלה לידי פנינה.
הספר נמצא אצלי על המדף כעשור, מחכה לעיתוי המתאים. ספרים העוסקים בשואה הם בדרך
כלל ספרים לא קלים ונקראים או זוכים לעיון בתקופת יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
משהו עצר בעדי בקריאת הספר הזה, המתנה ארוכה אבל
סופה חשוב.
עיקרו של הספר סיפורה של משפחה יהודית שאב המשפחה
הוא סוחר ומתגוררת בבנגאזי. אבי המשפחה מרבה בנסיעות לאירופה לרגל עיסוקו ודאג
באחת מנסיעותיו לצייד את בני משפחתו בדרכון בריטי. לוב עברה את הכיבוש האיטלקי
ובמלחמת העולם את הכיבוש הגרמני. הגרמנים שהיו בעיקרם נאצים עמלו קשה ובזבזו
משאבים רבים לממש את הפתרון הסופי גם ליהודים במקומות רחוקים. אני זוכר שבעת חופשה
באחת מאיי יוון למדנו שהגרמנים שלחו ספינה מיוחדת לאי קטן ומבודד בו חיו שני
יהודים כדי לא "לפספס" אף יהודי ולהשמיד אותו.
הגרמנים נכנסים לבנגאזי, אוספים את היהודים לבית
ספר נטוש ומשם מתחיל מסעם האכזרי לעיר החוף ומשם באוניה רעועה, מטונפת וללא תנאים
לבני אדם עד לאיטליה ומשם דרך מחנות כליאה עד לברגן בלזן.
הסיפור האישי של בני המשפחה והסבל שהם עוברים
מזכיר בנקודות מסוימות שלו את מה שעוברים החטופים שלנו בעזה שהמילה העברית הנכונה
היא "שהופקרו לנפשם". גם יהודי לוב הופקרו לנפשם, נחטפו ע"י נאצים
והושלכו לגורלם. איני טוען שהשואה במלחמת העולם השנייה זהה לחטיפה ולרצח של ה-7
באוקטובר אבל בהחלט טוען שיש נקודות של דמיון משנאת יהודים שהאנושות לא יכולה
להסביר אצל הנאצים והחמאס ועד להתאכזרות הנוראית בעת השבי, מניעת אוכל בכוונת
מכוון ועוד.
הספר הזה בנגאזי-ברגן-בלזן הוא אחד מהספרים היותר
מטלטלים על השואה וראוי שיקרא ע"י רבים.