בין ההסטוריון ללוחם

אברהם זוהר כותב במדור תגובות על הספר "על בלימה" (ספרים, 20.1.2010) כי כותבי הספר התעלמו מהעובדות במחקר שהכין ונתן להם היות ורצו להציג את ה"נראטיב" שלהם.

היות והתגובה של זוהר נכתבה בחריפות על ספר מיוחד וחשוב (שאיני מכיר את מחברו) ראוי להגיב לתלונותיו וכן לעלות סוגיה עקרונית רחבה יותר ליחס שבין ההיסטוריון ללוחם שראה את העובדות בשדה הקרב.

ראשית לעובדות, זוהר מתלונן שבספר אין ציון העובדה של הפקודה שנתן מח"ט 188 למח"ט 7 בתוקף היותו של הראשון מפקד הגזרה בצהרי יום הכיפורים. ובכן העובדה היא שבעמוד 137 בספר כתוב במפורש "...נשמעה ברשת הקשר של חטיבה 7 הפקודה של בן שהם מח"ט 188 ליאנוש מח"ט 7". בנוסף בעמוד 140 כתוב במפורש על התערבותו של ק. האג"מ הפיקודי שמחוני כלפי יאנוש כדי שיבצע את פקודתו של בן שהם. ואם היה ספק בעניין הפקודה ומיקום הכוחות הרי לספר מצורפת מפה בעמוד הראשון בה מודגשים המיקומים של גדוד 71 וגדוד 77 של חטיבה 7 בהתאם לפקודה. ראוי היה להיסטוריון לנבור בעובדות לפני שהוא נותן דרור לביקורת לא מוצדקת.

יש מעין סתירה מבנית בין כתיבתו של ההיסטוריון על שדה הקרב לבין כתיבתו של לוחם שחווה את האירועים בעצמו (למען הדיוק, אבירם ברקאי חווה אירועים דומים אבל את הספר כתב לאחר ראיונות רבים של לוחמים מחטיבה 188). כפי שזוהר עצמו כותב כתיבתו של הלוחם היא "ספרות הזעקה" היא מאפשרת ללוחם לבטא את עצמו, לשיטתו של זוהר כתיבה זו אינה היסטוריה. ומדוע חושב ההיסטוריון שכתיבה זו אינה היסטוריה ? האם בגלל שהיא נשענת על מראה עיניים? האם בגלל שהמידע נשאב מראיונות עם אנשים ולא מחיטוט במסכים מצהיבים ? האם הדיוק שלה נמוך ממקורותיו של ההיסטוריון? אני מסכים שטוב וראוי שהלוחם בשדה יתמקד בתיאור הקרב כפי שחזו עיניו ולא ינחש את מהלכי המלחמה כפי שבו לידי ביטוי בבור המטכ"ל אבל מעבר לכך הכתיבה ההיסטורית נשענת על עדויות ומסמכים, אותם עדויות שברקאי טרח ואסף ואותם מסמכים שברקאי נחשף אליהם, מיומני המלחמה של הגדודים והחטיבה ועד למסמכי וועדת אגרנט. ועוד כותב זוהר "משקבלו שולחיו (של ברקאי) את מחקרי, אסור היה להם להתעלם ממנו וממצאיו" לא פחות ולא יותר. מכמה מחקרים על המלחמה החליט זוהר להתעלם או לא להכניס למחקריו הוא? האם כל חוקר אקדמי, היסטוריון או אחר מחויב להכניס את כל המחקרים שקדמו למחקרו הוא? בודאי שהדבר אינו נכון, מרבית המחקר האקדמי מבוסס על ציטוט נבחר של מחקרים קודמים בדרך כלל כאלה התומכים בתזה של המחבר, לשיטתו של זוהר אם מחקרו לא צוטט הוא אינו מחקר!

כמי שקורא ספרות צבאית על גווניה אני בדרך כלל מעדיף את העדות האישית של הלוחם, האדם תחת האש שנחשף לאירועים עצמם. אני בהחלט מסכים ש"לאמת" יש פנים רבות. עדות של שני לוחמי נגמ"ש תהיה שונה אף שהיו באותו כלי לחימה באותם שעות. כל אדם רואה וזוכר את האמת שלו בדרך אחרת ועדיין חיבור והצלבת עדויות ואינטגרציה ביניהם היא המאפשרת להגיע לחקר המציאות במיוחד כעבור שנים רבות.

יש מקום להיסטוריון הבוחן בדרך קרה ואובייקטיבית את המידע ויוצר תמונת מציאות כפי הבנתו ויש מקום חשוב לא פחות ללוחם המעלה על הכתב על חוויותיו האישיות במיוחד כאשר הוא מביא שפע של עדויות כפי שעשה ברקאי בספרו.