חוק האברכים כמשל

אחד מעקרונות היסוד של חוק במדינה דמוקראטית הוא השוויון. שוויון זכויות וחובות שמשמעותו שוויון בהגדרת הנהנים או "הסובלים" מחוק מסוים. ללא שיווין בתחולת החוק או באכיפתו אין דמוקרטיה היות ומהותה של הדמוקרטיה הוא השוויון של כולם בפניה. "מבחן בוזגלו" שהוגדר ע"י השופט ברק לפני כמה עשורים ניסה להתמודד עם חוסר השוויון של פרטים בחברה מול הרשויות.

החוק שמנסה עתה הממשלה להעביר בדבר המשך הקצאת קצבאות לאברכים נועד להתמודד עם הבעיה הזו ולהכשיר בפועל את המעוות. עשרות שנים מדינת ישראל מחלקת כספים בצורה שאינה שוויונית המבוססת כולה על הסכמים קואליציוניים שמהותם דאגה לקבוצות אוכלוסיה נבחרות אשר יש להם נציגות "ראויה" בכנסת.

יש שיטענו שזוהי תמצית הדמוקרטיה, השגת תנאים באמצעות לחץ פרלמנטארי ע"י נבחרי אותה קבוצה מיוחסת. הבעיה המרכזית שגישה זו מובילה היא התעלמות מערכים ותמציתה "נבל ברשות התורה". עשיית מעשים לא ראויים שניתן "להחליק" בן החוקים המוגדרים.

עשרות שנים קבלו אברכי ישיבות קצבת הכנסה ואבטחת הכנסה ובמילים אחרות כסף בשמות שונים ומשונים. עתה כאשר בג"צ אסר על המשך חלוקת הכספים הלא שוויונית הזו מנסה הממשלה להתחכם. כמו שהחלטת בג"צ בדבר גיוס בני ישיבות הובילה לחוק טל שאינו מיושם ומנציח את אי השרות הצבאי של בני ישיבות כך מנסה עתה הממשלה לייצר קריטריונים לכאורה אובייקטיביים כך שהקצבאות השערורייתיות האלה תמשכנה והפעם במסווה של חוק ומנהל תקין.

נימוק נוסף בו עושה הממשלה שימוש ציני הוא הרצון לשלב את החרדים במגזר העבודה. לא רק שעשרות שנים נהנית אוכלוסיה זו מכספים, מאי שרות צבאי ועוד עתה הם עושים לנו טובה ויש בהם כאלה המוכנים לצאת לעבודה ובשם "נאורות" זו מוכנה הממשלה להמשיך בעוולות כלפי צבורים שלמים כמו סטודנטים, משרתי מילואים ועוד.

צריך לחול שינוי יסודי לא רק בתחולת החוקים ובשיווין שלהם כלפי כלל הציבור במדינה אלא גם באכיפה שלא תהיה סלקטיבית. כאשר שר בטחון מרשה לעצמו להשתין מראש המקפצה ולצפצף על  חוקי מדינה (לדוגמא בהעסקת עובדת זרה בביתו) והיועץ המשפטי לממשלה מבצע להטוטים מילוליים כדי להכשיר את העבירה למה שציבור שלם במקרה הזה חרדי לא יבקש לעשות מעשי רמייה דומים.

לגורמי אכיפת החוק חלק נכבד במצב אליו נקלעה המדינה. להיות גורם אכיפה בכיר מחייב אומץ לב אישי וציבורי, לא כל אחד מסוגל לכך.