רב"ט משה אהרונוב ז"ל אותר לאחר 67 שנים

ב 18 במאי 1948 נפל רב"ט משה אהרונוב ז"ל אל מול העיר העתיקה במסגרת פעולה שנועדה לפרוץ לרובע היהודי הנצור. הפעולה נכשלה, הרובע נפל ומשה אהרונוב נהרג ומקום קבורתו לא נודע.

ב 1 בספטמבר 2015, שישים ושבע שנים לאחר נפילתו התקיים טקס גילוי מצבה על קברו בהר הרצל בירושלים. לאחר מחקר ארוך ומעמיק של יחידת אית"ן (איתור נעדרים) ובראשם של שני החוקרים ד"ר משה ארנוולד ופרופ' עודד כאנר אותר קברו שהיה תחת מצבה של "חייל אלמוני".

הסיפור המופלא של גילוי זה מובא בהמשך בדבריו של סא"ל יוסי שמש מפקד יחידת אית"ן אשר פרס את השתלשלות האירועים בטקס גילוי המצבה. הטקס עצמו היה מכובד ביותר ומרגש בהשתתפות בני המשפחה המורחבת של משה ז"ל (שכונה על ידי כולם "כדוד משה") ועשרות רבות של חיילים וקצינים בכירים במדים.

אני שישבתי במקרה בקרב בני המשפחה חשתי עד כמה הטקס היה חשוב להם ועד כמה המעמד שבו חלק צה"ל בטקס רשמי כבוד לדודם שנהרג היה משמעותי עבורם.

דבריו של מפקד אית"ן מביאים את הסיפור כולו. מחבר למדתי כי בשדות הקטל באירופה וגם בארה"ב הכיתוב המופיע על קברם של חיילים אלמונים הוא:

HERE REST IN HONORED GLORY A CAMRADE IN ARMS KNOWN BUT TO GOD

 ובתרגום חופשי: "חייל אלמוני לנו אבל לא לאלוקים". יש מקום לשקול נוסח זה גם אצלנו.

דבריו של סא"ל יוסי שמש מפקד יחידת אית"ן בטקס:

התכנסנו כאן היום לטקס גילוי מצבתו של משה אהרונוב ז"ל. משה נפל במסגרת "פעולת  ציון", ביום ט' באייר תש"ח, בלילה שבין ה-17 ל-18 במאי 48 בניסיון פריצה לעיר העתיקה, כדי לסייע  לרובע היהודי הנצור, ומאז היה  למעשה  חלל שמקום קבורתו לא נודע.   

מעתה מקום קבורתו נודע!!!

כאן, בבית הקברות הצבאי בהר הרצל, בעיר ירושלים בה גר ועבד ועליה הגן עד לנפילתו, מוצבת  כעת, מצבה הנושאת את שמו על קברו.

משה, בנם של יעקב ונזירה, נולד בבירות באוגוסט 1925 ועלה ארצה בהיותו בן 10.

כנער חרוץ ויעיל, למד מסגרות במשך חמש שנים ולאחר מכן בגיל  חמש עשרה החל לעבוד לפרנסתו ולפרנסת בני משפחתו בצפון ים המלח בחברת אשלג וכפי שכתבה אימו במכתב למחלקת נפגעים "שם התחנך, נכנס ילד ויצא בחור" . לאחר מכן הקים בית מלאכה להלחמה ויציקה בשם "הרתך".

תוך כדי עבודה, היה משה פעיל בארגון "ההגנה" ובעקבות מעשי האיבה שאירעו לאחר כ"ט בנובמבר 47 הצטרף לחטיבת עציוני ושימש כמפקד כתה בגדוד מוריה.

באמצע חודש מאי 48  עזבו הבריטים  את הארץ, על הרובע היהודי בעיר העתיקה הוטל מצור והוא הותקף קשות.  מהרובע החלו להגיע קריאות ייאוש ובקשה לתגבורת, ציוד ולחילוץ. ברובע כבר ידעו אז על נפילת גוש עציון ועל הטבח בכפר עציון והיה חשש לחיי התושבים  והלוחמים אם הלגיון יכבוש את הרובע.

במצב זה התקבלה החלטה לפרוץ לרובע דרך שער יפו, כאשר 250 מטר בלבד מפרידים בין השער לבין בית טאנוס בו ישבה מפקדת הפעולה.

הפעולה שתוכננה לתחילת הלילה שבין ה-17 ל-18 במאי התעכבה והתמהמהה עד לפנות בוקר. הערבים ששמעו את רעשי המנועים והתכונה הרבה, פתחו באש לעבר הכוחות. המשוריין בו היה משה אהרונוב  נפגע  ונותר בכביש העולה  משער יפו לשער ציון, שם נפגע החובש, שמואל לוי, ונשאר במשוריין. שאר החיילים קפצו מהמשוריין ונסוגו לכיוון ימין משה.

משה אהרונוב נפגע עם ירידתו מהמשוריין ומאז גופתו לא אותרה.

נעשו מס' ניסיונות לאתר את משה לאחר הפגיעה, אולם לשווא.

במכתב למחלקת נפגעים שהזכרנו לעיל, ממשיכה האם, נזירה, וכותבת:  "אנו מבקשים מכם למסור לנו את מקום הקבורה שלו, אנו מעוניינים לדעת את מקום הקבורה כי אנו רוצים שיהיה לו זיכרון".

הרצון העז של האם למקום קבורה והנצחת זכרו, יחד עם העובדה כי משה נהרג בסמוך לעיר העתיקה וגופתו לא נמצאה, הביאו את המערכת לחשיבה ולקביעה  כי משה אהרונוב קבור ברובע היהודי יחד עם חללי הרובע.

הרובע היהודי נפל ב-28/5/48, כאשר הושארו ברובע חללים רבים שנקברו בקבר אחים בתוך הרובע. רוב הגברים שנותרו בחיים הובלו לשבי בירדן.

עם שחרור העיר העתיקה במלחמת ששת הימים ב-1967,  19 שנה לאחר  הקבורה, אותר קבר האחים ועצמותיהם של החללים הועברו לקבורה בהר הזיתים.

מפקד הרובע התבקש למסור את שמות  חללי הרובע והוא מסר את שמותיהם של 48. ומצבות עם שמם הונחו בקבר האחים בהר הזיתים. שמו של משה אהרונוב לא הופיע ברשימה זו , שכן משה לא נהרג ברובע.

האם , נזירה, יחד עם בנותיה, עליזה, יהודית ואביגיל, עלו להר הזיתים, בתקווה  למצוא את קבר בנה, לאחר 19 שנה של ציפייה אולם פניהם נפלו לאחר שראו שמצבתו לא מונחת בקבר חללי הרובע.  הן פנו בעניין ליחידה להנצחת החייל ולמשרד הביטחון.

בבדיקה שנעשתה הסתבר כי אחד החללים "יצחק מזרחי" שהופיע ברשימת מפקד הרובע, נפצע קשה, ערב נפילת הרובע, פונה לביה"ח ונפטר שם מפצעיו. מאוחר יותר הובא לקבורה בהר הרצל ולכן הוחלט להוריד את מצבתו מקבר האחים בהר הזיתים.

בעצה אחת עם המשפחה הוחלט להניח, במקום מצבתו של יצחק מזרחי, מצבה על שמו של משה אהרונוב, כאשר האם , נזירה, מאשרת את נוסח המצבה בטביעת ידה.  כך שמספר המצבות בקבר האחים עמד שוב על 48.

כך, הגיע האם, נזירה, נתמכת בבנותיה, מעת לעת, להר הזיתים לפקוד את קבר בנה...

בדיוק לפני 4 שנים  ב-1/9/2011 הועבר אלינו ע"י ראש היחידה להנצחת החייל, מר יעקב גבאי, מכתבו של עובד משרד הביטחון, עמית קפאח אשר במסגרת עבודתו ביחידה להנצחת החייל, מסייע למנהלת הפועלת ומסדירה את הרישום בבית הקברות בהר הזיתים. במכתבו  מציין עמית קאפח כי ישנם מספר רשימות של חללי קבר האחים.

האחת עם 48 חללים וכוללת בתוכה את יצחק מזרחי ורשימה נוספת עם 47 חללים ללא יצחק מזרחי, אולם בשתי הרשימות לא מופיע משה אהרונוב, בעוד שהוא מופיע בקבר האחים וברשימות מאוחרות יותר.

לשם בירור והסדרת הנושא התבקשנו בענף לאיתור נעדרים לבדוק ולחקור ולסייע על מנת לדעת מי קבור בקבר האחים ובעיקר מי לא...

מלאכה זו הוטלה על החוקרים בענף איתור נעדרים, ד"ר משה ארנוולד ופרופ' עודד כאנר, אשר בקיאים בקרבות ירושלים ובעבודה מאומצת ומסורה העלו כי אכן משה אהרונוב אינו  קבור בקבר האחים שכן משה  לא נהרג ברובע ולא יכול היה להגיע לרובע.

על פי כל העדויות והידוע, משה נהרג מחוץ לרובע והתברר כי אכן מצבתו של משה הונחה בקבר האחים בהר הזיתים בטעות.

אם כן, היכן קבור משה אהרונוב?

כאמור, לאחר קבלת המשימה, נלמד היטב הקרב בו נהרג משה. כפי שהזכרנו לעיל, יחד עם משה נהרג גם החובש שמואל לוי, היה ברור לפי עדויות הלוחמים כי שמואל לוי נשאר בתוך המשוריין, עם סבירות גבוהה כי גופתו נלקחה מהמקום על ידי הירדנים.

ב-1/7/48 נשלח מכתב לגדוד מוריה ע"י  "נצח" (גוף שטיפל אז בחללי צה"ל) ובו מצוין כי לבית החולים "ביקור חולים" הגיעו שתי גופות, ככל הנראה ע"י הצלב האדום וככל הנראה מדובר בגופתו של שמואל לוי, משפחתו התבקשה להגיע לזהותו. שמואל לוי זוהה ונקבר  בבית הקברות בסנהדריה בעוד שהגופה השנייה לא זוהתה ונקברה בסמוך לשמואל לוי כאלמוני.

שבוע מאוחר יותר, ב-7/7/48 נשלח מכתב נוסף לגדוד מוריה ע"י מחלקת נפגעים דאז עם פרטים נוספים על האירוע – וכך נכתב: "סמוך לכך הגיעו שתי גוויות לחדר המתים של בקור חולים. על אף כל חקירותינו, לא נודע לנו עד עתה מי הביאן ולא מאין הובאו. שום ידיעה לא נמסרה על כך למשרדנו. פקידנו הודיעו על כך לאחיו של שמואל לוי ולגדוד. אחת הגוויות זוהתה ככזו של שמואל לוי וההלוויה התקיימה בו ביום בהשתתפות בני משפחת לוי.... הם נקברו מתוך הנחה שהגוויות הן של שמואל לוי ושל משה אהרונוב.  מצב הגוויות לא אפשר זיהוי מוחלט....."

אם כן, ניתן לראות שכבר אז עלתה האפשרות כי הגופה השנייה הייתה של משה אהרונוב אולם לא היו  אז הכלים  להגעה למסקנה שכזו.

לימים, עם הקמת בית הקברות הצבאי בהר הרצל, בתחילת שנות ה-50, הועברו להר קברי האלמונים מבית הקברות בסנהדריה, ביניהם גם האלמוני שהובא יחד עם שמואל לוי וצוין על קברו "אלמוני, נפל בקרב  בירושלים, י' באייר תש"ח".

עם המידע הזה, כי משה אינו קבור בהר הזיתים וכי ייתכן והוא קבור בקבר אלמוני בהר הרצל, ניגשנו לאחיו של משה אהרונוב.

תחילה לאחות, יהודית קרמר, סיפרנו לה את המידע שגילינו וגם שמענו ממנה את כל התלאות והחיפושים אחר משה, את הכאב הרב של האם וכן את כל השלבים עד להחלטה להניח מצבה בהר הזיתים. יהודית שמחה מאוד לשמוע על המאמצים להגיע לחקר האמת ונענתה  בשמחה לבקשתנו לקחת ממנה דגימה לצורך  בדיקות D.N.A והשוואה לדגימות מהקבר לאחר שהנושא יאושר.

ניגשנו גם עם האח, עובדיה שסיפר כי ידע בתוך תוכו כי אחיו אינו קבור בהר הזיתים וכי הוא נהרג בסמוך לחומה וגופתו נותרה במקום. עובדיה התרגש מאוד ושמח על האפשרות כי בקרוב יותרו ספקותיו בעניין זה.

לאחר הצגת הנושא לראש אכ"א ולרב הצבאי הראשי ועם קבלת אישורו של היועץ המשפטי לממשלה, נלקחו דגימות מקבר האלמוני ולאחר השוואה לדגימות שנלקחו מיהודית, התברר מעבר לכל ספק, כי הקבר המונח לפנינו בו הייתה מצבת אלמוני, הינו קברו של משה אהרונוב ועתה מונחת כאן מצבה הנושאת את שמו.

לך, האם נזירה, נוכל לומר כי קיימנו את בקשתך למצוא את קברו של משה והוא נמצא כאן בירושלים בהר הרצל.

לצערנו הרב, לא זכו אחיו של משה להיות כאן נוכחים בטקס זה, עובדיה ז"ל נפטר כחודשיים לאחר שהודענו לו על כיוון החקירה והאחות יהודית, נפטרה לפני כחודשיים לאחר שאף היא שמעה את עיקרי החקירה ונתנה דגימות שסייעו לנו להגיע לתוצאה זו. כמו כן  לצערנו לא זכו האם נזירה והאחיות עליזה ואביגיל שנפטרו עוד קודם לדעת בחייהן את כיוון החקירה אולם מאמינים כי כלל המשפחה מתאחדת כעת ושמחה בהנצחת זכרו של משה.

את מקומם של האם, האחיות והאח תופסים כאן בני משפחה רבים, ילדיהם ונכדיהם של עליזה, יהודית, עובדיה ואביגיל ז"ל, אשר ממשיכים את מורשת המשפחה, גאים מאוד בדודם וחשים כי בנוכחותם כאן ממשיכים את מאמצי הוריהם וסבתם להנצחת הדוד משה.

ניתן לראות אם כן, על אף שישים ושבע השנים שעברו, צה"ל באמצעות הענף לאיתור נעדרים משקיע כל מאמץ לברר ולגלות את מקום קבורתם של חלליו אשר מקום קבורתם לא נודע.

נציין שוב ונודה לחוקרי הענף לאיתור נעדרים , ד"ר משה ארנוולד ופרופ' עודד כאנר אשר פעלו בנחישות והביאו לקידום הפתרון בחקירה.

נודה לאנשי ארכיון צה"ל, גנזך המדינה, הארכיון הציוני המרכזי, ארכיון עיריית ירושלים, חברה קדישא ירושלים, לאנשי המרכז הלאומי לרפואה משפטית אשר ביצעו את בדיקת ה-D.N.A, אנשי הרבנות הצבאית שעסקו ברגישות רבה בטיפול בקבר ובממצאים ולכל הגורמים שסייעו בחקירה זו.

נציין את היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון, אשר חוללה למעשה את חקירת האירוע וכן עמלה והכינה את חלקת הקבר לטקס זה ופועלת להנצחת זכרו של משה יחד עם כלל חללי מערכות ישראל.

תמונה מהטקס:

וידאו הטקס